שלוש שש שש אפס חמש

  בסוף היום לבד על אף כל הבחורים שזכו להציץ לי על הרחם מבפנים לראות את האור בקצה המנהרה על אפם וחמתם וחמותם על חרון אפם, אפונתם אף אחד אין לי בסוף היום הזה לא שהייתי רוצה לא שהייתי רוצה שוב להסתבך עם ההוא שזיון אחד הספיק לו כדי לדבר על חתונה וזה לא שהיה כזה סקס טוב, 4-5 מתוך 10 אבל כנראה כל אחד והסטנדרטים שלו חוץ מזה שכל אחד לעצמו, וזה הנושא של הטקסט הזה, לא? "אם היית באה איתי היה יכול להיות לך אחלה סידור", אמר לי אחד אחרי שאמרתי לו שמעניין כמה יעלה לי להביא פיליפינית לא שאכפת לי אם היא תהיה פיליפינית, זה כזה גזעני שפיליפינית הפך להיות שם של מקצוע כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות פיליפינית או אלטזעכן "החלטתי." אני רוצה לעבוד עם מתים אני רוצה לעבוד איתם עד שלא יכאב לי יותר להפרד מהם לא לא אני לא רוצה את זה מה אני אהיה אם לא יכאב לי? אם לא יכאב לי לא אהיה וזה לא מה שרציתי כל הזמן הזה? לא כולו, חלקו. רובו? לועסת ומכרסמת את עצמי מבפנים כאילו הנה עוד שניה אני שם מוציאה את הגידול הזה בכוחות עצמי ידעתי ידעתי תמיד ידעתי שיש שם משהו זה אף פעם לא היה חלק זה תמיד היה כמו קוטג...

היום זה יום ניקיון. יש כל מני ימי ניקיון- למשל מסמים, או יום שאני מנקה בו אבק, או יום שאני נפטרת מדברים [שזה הכי נדיר, וזה היום] למה אני אגרנית? כי תמיד הלך הנפש של אמא היה תודעת-חוסר שכזו... תמיד מן פחד שלא יהיה. אפילו כשעברנו לבית פרטי ויחסית מפונפן היא המשיכה לגנוב אוכל. אני ילדה של אמא אז זה מאוד השפיע עלי. חוץ מזה אני אוהבת למיין ולסדר ולאסוף דברים, למשל לסדר אצטרובלים או נוצות מהקטן לגדול ולפי צבעים. חוץ מזה תמיד הרגשתי כאילו לחפצים יש חיים, ואם הייתי רואה גומייה ברחוב ליבי היה חומל עליה והייתי מרימה אותה כי היא איבדה את אמא ואבא שלה. וחוץ מזה, אני גם אמנית ורואה את הפוטנציאל שבכל ענף או קקי יבש להפוך לפאר היצירה. אז הנה, יש לי את מלוא התירוצים והסיבות ללמה החדר שלי נראה כמו פאקינג מחסן.   פעם זה היה לי יותר קשה להפטר מדברים. הייתי יושבת עם כל פיסת נייר קטנה לפעמים 20 דקות רק להפרד. ולפעמים אחרי שעה מרגישה שזה קשה מדי ושולפת אותה מהפח, מחליטה שאפרד ממנה אולי בעוד חודש או חודשיים, כי אני צריכה עוד קצת זמן איתה. הייתי עושה עם עצמי תרגילים כאלו שאם הייתי רואה ברחוב אבן או ענף שמ...

  בשיעור- היא: שבוע שעבר ממש התאים לי שהתבטל השיעור! היה לי יומולדת וממש התפללתי שיבטל כדי שאוכל לחגוג." אני: ~בשוק, מצביעה באצבע חצי מאשימה~ "גם את התפללת?! הייתי חולה והתפללתי וכבר העזתי לחשוב שהעולם סובב סביבי והשם שומע תפילה. הנה הוכחה שהעולם בעצם סובב סביב כולם כפי שחשדתי."       מרפק נחשף בקו 277, מוזיקת אימה מתנגנת וכל הבולבולים נעמדים כמו חיילים.       אישה מגיעה לתחנת האוטובוס ושואלת "קו 927 עבר?" אני עונה ש"לא שמתי לב". אמא שלה מגיעה והאישה אומרת לה "אנשים לא יודעים". זה נחמד מאוד שהיא חושבת שאני מייצגת אנשים.       גראפודיפרסיה- סוף סוף סוף לך   גראפומאניה- אל תהי מניאקית, הישארי ללילה. אל תעלמי בבוקר. הישארי. פעם היה לי חילוף חומרים מהיר, בכל הנוגע לאותיות לפחות. הפחד, התחתית כמו חוקן ועכשיו הדיו משפריץ עלי למצוא שזיפים מיובשים לרוח שלא אאלץ ליפול בשבילך

פחד משתק היפוכונדריה חולשה תמיד קיוויתי שיבוא לכאן נווד וישים אותי בתיק שלו ויקח אותי איתו למה זה אף פעם לא אני, הנווד למה צריך לקחת אותי ממה אני מפחדת? מג'וקים, מחלות, גנבים ורוצחים, אנסים, רוחות רפאים, סמים, להשתגע, אסונות טבע, ללכת לאיבוד, לאבד את יקיריי, להפגע ולפגוע, שנאה רשימה עם סוף פתוח ומה שבטוח זה כלום וסוף סוף כשיש לי הזדמנות להיות מי ומה שרציתי, אז פתאום אני חלשה מדי, ופוחדת מדי, ואולי בעצם מתחשק לי להיות רק במיטה לנווד בחלומות הלילה זה יביא עלי מוות חייבת לצאת אבל רק עוד קצת רק עוד קצת מוות לפני שאקום לתחייה מטוטלת הנפש שלי לכיוון פנימה אני ידעתי את זה אני כתבתי על זה כבר לפני שנים, על זה שאסתגר, שאפסיק לדבר ולפגוש אנשים. זאת הייתה הכמיהה בשנים באחרונות מתי השתנה הכיוון? מתי חלום הנוודות הפך להשתבללות שלא רואים את הסוף שלה? מתי המטוטלת שינתה כיוון ואיך חזק כל כך והיא חייבת בסופו של עניין גם לחזור לצד השני, לא? כי זה נדנוד, זה תנועה. קיבלתי מנת יתר של חוץ. חדרי שירותים היו המקלט שלי תחנות אוטובוס השדים שלי פעם רציתי לבלוע את העולם ובסוף העולם בלע אותי חשוך כאן אבל האור ...

  אמא שלי אומרת שלפי דעתה אני בדיכאון מאוד עמוק. זה מפחיד לשמוע את זה כי יש לי חשש כזה, שאני בעצם במצב נורא ואיום ולא מודעת לזה... ובעצם, זה די הגיוני בהתחשב בעובדה שהתולעים שלי מתו מהזנחה ואיני משקה את הורדים ותפוחי האדמה והמרווה המרושתת ששתלתי עם כל כך הרבה תשוקה. איני משקה את התשוקה, הא! אולי אם אני עדיין משחקת במילים אז עדיין יש בי תשוקה ואני לא במצב נורא כמו שאמא אומרת.   אמא אומרת שבעבודה שלה יש כל כך הרבה עצב וכאב ולחץ, ואז היא באה הביתה ועוד פעם- עצב וכאב ולחץ. היא אומרת שהיא רוצה לחזור הביתה ולראות חיוך, לשמוע מילה טובה. אמרתי לה שאני לא אשמה שהיא עובדת בעבודה כזאת עם כל כך הרבה כאב, ושמצידי תחליף עבודה. אני לא מתכוונת להפסיק לבכות. את זה כבר לא אמרתי. אבל כן אמרתי שאולי אם אני אצא מהבית הזה כבר לא יהיה לי למי לבכות, ואולי ככה אחלים, לא שיש לי כאן למי לבכות באמת, זה בעיקר לבכות ואז צועקים עלי ש"די", אז אולי כבר עדיף להגמל.   לא יודעת, זאת גמילה קשה. ניסיתי כבר איזה חודשיים ובהתחלה הצלחתי אבל איך אומר התימני חוטב העצים- "נגעת נסעת", או בNA- פעם אחת יותר מדי ...

  בלילה חלמתי שהלכתי לאיבוד בורנאסי והלכתי מלא מלא ברגל עד שאיכשהו הגעתי לעזריאלי בתל אביב כדי לקחת משם אוטובוס להמפי. אני חולמת די הרבה על הודו, וברוב החלומות על הודו התחושה היא לא נעימה ואני מרגישה אבודה.   חלמתי גם שאני מקשיבה לבול עץ. אני מצמידה את האוזן אליו ושומעת במן לחישה [לא במילים, לחישה בשפת העצים] את כל סודות היער ממנו... בחלום חשבתי לעצמי שכמו שילדים מצמידים צדף לאוזן ושומעים את הים ככה בעצם אפשר עם כל דבר... לשמוע את הסיפור שלו.. מאיפה הוא בא... זה היה חלום יפה ונעים והתעוררתי ממנו ולא עישנתי ואני שמחה על כך.   לפעמים אני מתעוררת מחלום מטריד וישר דוחפת ג'וינט לפה כי קשה לי לשאת את התחושה, אבל זה לא טוב כי ככה אני שוכחת את החלומות וחשוב לי מאוד לזכור אותם...   לפני כמה ימים חלמתי שפונצ'ה חזרה אלי... בחלום היינו בבית הישן ושאלתי את אבא שלי "האמנת שהיא תחזור?" והוא אמר "לא"... ממש לא הבנתי בחלום איך זה יתכן... ועלתה לי התמונה שלה כשהיא נפטרה... אמרתי לעצמי שהיא נראתה כל כך מתה... איך זה יכול להיות שחזרה?... אני מתגעגעת אליה מאוד... הלוואי שיכולתי ...

  כואב לי הלב כל כך בטח שאני לא מצליחה להחלים אני צריכה מנוחה, הרפיה עמוקה, לישון ולנוח במיטה לפחות שבוע לעמוד על הרגליים לוקח ממני כל כך המון אנרגיה רק לעמוד, להסתרק, לא יודעת ללעוס. ללעוס את האוכל מעייף אותי, אין לי כוח נמאס לי מהחור הזה   נמאס לי כבר מהריבים של ההורים שלי ונמאס לי מזה שכל החיים אני הייתי האוזן שלהם לכל החרא הזה, לא רק שהייתי הקהל של הריבים המגוחכים שלהם, אחר כך גם בתורות שמעתי כל פעם ממנו כמה הוא שונא אותה וממנה כמה הוא מדבר דוחה "הוא עשה לי" "היא עשתה לי" כמו ילדים. ואני בעצמי ילדה. הייתי ונשארתי ומגיל מאוד צעיר הם היו עושים את זה, באים אלי בטענות כמה הם שונאים אחד את השני... די!!!! למה אני צריכה לשמוע את זה??? היום אמרתי לאבא שלי ששניהם התנהגו אתמול כמו אידיוטים, כשהוא ניסה להסביר לי למה הוא שונא אותה, בפעם המליארד. הוא אמר "את תמיד לוקחת את הצד שלה" והתעצבנתי כלכך. התעצבנתי והתחלתי לצעוק "איך זה שאמרתי את המילה "שניכם" ואתה שומע משהו אחר?" אמרתי לו שהוא לא מחובר למציאות. פשוט כעסתי כל כך!  כעסתי ועכשיו אני בוכה ומ...

  המטרה היא לא להרגיש טוב, אלא להרגיש לפעמים   לא לשכוח להקשיב לגוף זה מאפשר לי לרפא את עצמי   אני לא מרפאה את עצמי לבד לגמרי אבל בעיקר ובעצם אף פעם אני לא לבד לגמרי את זה הכינים שעל הראש שלי הזכירו לי   זאת הפעם הראשונה שאני נדבקת בכינים ולא בוכה זה לא אומר שהן מוזמנות להשאר אבל זה כן אומר שהן יעזבו יותר בנחת   לפני שעה בערך חשבתי שהמח שלי ממש תכף הולך להתלקח זה היה ממש מפחיד, חיכיתי לזה כאילו זה עלול לקרות ממש בכל שניה [כבר קרה לי פעם אחת משהו דומה, אבל המחשבה כנראה ריחפה קצת יותר גבוה והפיצוץ אירע כחצי מטר מעל הראש שלי ולא פגע בי]   בסוף הוא לא התלקח ועכשיו אני אוכלת תות ופאפאיה ופומלה  מתאמצת לכתוב כאן איזה משהו כי המח שלי קודח כבר כמה ימים ואני לא מצליחה לתמלל ולהוציא וזה מצטבר   היום במקלחת חשבתי לעצמי שזה לא-בדיוק לא-נכון שהכל סובב סביבי הכל סובב סביבי אבל גם אני סובבת סביב הכל והכל סובב סביב כולם וכולם סובבים ומסתובבים להם, באופן כללי ממש הרגשתי את זה ויכולתי לראות בדמיון שלי את התבנית הגאומטרית של כל הקארמה והאנשים והאירועים שקורים ואיך ה...

אז תכף מגיע האביב ואני מתרגשת לקראת הלידה של עצמי לפני חמישה ימים חלמתי שהשיערות שלי ורודות והבגדים פרחוניים מאז אותו הבוקר אני במן הרגשה ורודה כזאת תחושת השינוי שמתקרב מתחזקת. אני לא יודעת מה קורה ואולי אני ממציאה אבל מה זה משנה מי ממציא את זה כלומר אם זה הומצא בראש שלי או בחוץ זה לא משנה זה כך או כך מקבל משמעות בעולם הגשמי ולו ביקינטון אחד ורוד שפורח ליד המיטה שלי שעטופה במצעים ורודים עד לא מזמן הכל היה כאן צהוב-שחור ועכשיו כשאני חושבת על זה באביב דבורות הדבש חוגגות עם הפרחים אז הצהוב שחור עם הורוד מסתדר עם מה שקורה בחוץ. בחג פורים האנשים בוחרים מי הם רוצים להיות. הם מי שהם רוצים, לאותו היום ובגלל זה אני בחרתי להוולד בחג פורים חוץ מזה שהכל צבעוני והזוי וקצת קריפי כמו שאני אוהבת ויש מלא ממתקים בזמין זה חג מושלם להוולד בו לאנשים שקיים בהם משגעון הגדלות, כולם חוגגים לי יומולדת! כולם יוצאים לרחובות ולבושים מוזר לכבודי! כדי שסוף סוף אני לא אהיה מיעוט. משנכנס אדר מרבין בשמחה! איזה כיף זה היה כשהייתי קטנה, בבית ספר הדתי כל חודש אדר היה מלא חגיגות. היינו רצות מכיתה לכיתה בזמנים רנדומאליים וק...