שילשול אדום

 בסוף היום לבד

על אף כל הבחורים שזכו להציץ לי על הרחם מבפנים

לראות את האור בקצה המנהרה

על אפם וחמתם וחמותם

על חרון אפם, אפונתם

אף אחד אין לי בסוף היום הזה

לא שהייתי רוצה

לא שהייתי רוצה שוב להסתבך עם ההוא שזיון אחד הספיק לו כדי לדבר על חתונה

וזה לא שהיה כזה סקס טוב, 4-5 מתוך 10 אבל כנראה כל אחד והסטנדרטים שלו

חוץ מזה שכל אחד לעצמו, וזה הנושא של הטקסט הזה, לא?

"אם היית באה איתי היה יכול להיות לך אחלה סידור", אמר לי אחד אחרי שאמרתי לו שמעניין כמה יעלה לי להביא פיליפינית

לא שאכפת לי אם היא תהיה פיליפינית, זה כזה גזעני שפיליפינית הפך להיות שם של מקצוע

כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות פיליפינית

או אלטזעכן

"החלטתי." אני רוצה לעבוד עם מתים

אני רוצה לעבוד איתם עד שלא יכאב לי יותר להפרד מהם

לא

לא

אני לא רוצה את זה

מה אני אהיה אם לא יכאב לי? אם לא יכאב לי לא אהיה

וזה לא מה שרציתי כל הזמן הזה? לא כולו, חלקו. רובו?

לועסת ומכרסמת את עצמי מבפנים כאילו הנה עוד שניה אני שם מוציאה את הגידול הזה בכוחות עצמי ידעתי ידעתי תמיד ידעתי שיש שם משהו זה אף פעם לא היה חלק זה תמיד היה כמו קוטג', הכדורים הלא מוסברים האלו הדגדוגים באוזניים וברגליים ובידיים מישהו גר שם, משהו, אני הולכת להוציא אותו. עצור

מסתכלת ימינה ושמאלה עם העיניים אבל הראש לא זז

נזכרת בשפני המדבר איך הם משתפשפים עד שמתייבשים עד שלא נותר דבר מלבד סדקים רחבי שוליים באדמה הבוכייה הזו

אם כח הכבידה יחלש הראשונים לעופף יהיו ששת גפיי, אחר כך ה