בלילה חלמתי שהלכתי לאיבוד בורנאסי והלכתי מלא מלא ברגל עד שאיכשהו הגעתי לעזריאלי בתל אביב כדי לקחת משם אוטובוס להמפי. אני חולמת די הרבה על הודו, וברוב החלומות על הודו התחושה היא לא נעימה ואני מרגישה אבודה.

 

חלמתי גם שאני מקשיבה לבול עץ. אני מצמידה את האוזן אליו ושומעת במן לחישה [לא במילים, לחישה בשפת העצים] את כל סודות היער ממנו... בחלום חשבתי לעצמי שכמו שילדים מצמידים צדף לאוזן ושומעים את הים ככה בעצם אפשר עם כל דבר... לשמוע את הסיפור שלו.. מאיפה הוא בא... זה היה חלום יפה ונעים והתעוררתי ממנו ולא עישנתי ואני שמחה על כך.

 

לפעמים אני מתעוררת מחלום מטריד וישר דוחפת ג'וינט לפה כי קשה לי לשאת את התחושה, אבל זה לא טוב כי ככה אני שוכחת את החלומות וחשוב לי מאוד לזכור אותם...

 

לפני כמה ימים חלמתי שפונצ'ה חזרה אלי... בחלום היינו בבית הישן ושאלתי את אבא שלי "האמנת שהיא תחזור?" והוא אמר "לא"... ממש לא הבנתי בחלום איך זה יתכן... ועלתה לי התמונה שלה כשהיא נפטרה... אמרתי לעצמי שהיא נראתה כל כך מתה... איך זה יכול להיות שחזרה?...

אני מתגעגעת אליה מאוד... הלוואי שיכולתי להיות איתה שוב... לפחות לקצת.... לבקש סליחה... לחבק ולנשק אותה... אוף...

 

חלמתי גם חלום ממש מוזר שאני ישנה במיטה עם שיער פרוע וקצר [מה זה הקטע הזה שבכל החלומות האחרונים השיער שלי קצר?].. החזה שלי היה חשוף בחלום וזה מוזר כי אני בחיים לא ישנה עם שיער פזור או בלי בגדים... בחלום אמא שלי נכנסה לחדר והייתי במעין שיתוק שינה שהיה לי קשה לצאת ממנו [זה לא פעם ראשונה שאני חולמת שאני בשיתוק שינה ואמא נכנסת לחדר] בקיצור באיזשהו שלב הצלחתי להתעורר [בחלום] וכעסתי על אמא שלי נורא והאשמתי אותה שבגללה אני נרדמתי ככה עם שיער פזור ובלי בגדים, שהיא אשמה, היא הרדימה אותי ככה. בבוקר התעוררתי עם תחושה משונה ולא הבנתי למה האשמתי את אמא שלי בחלום, ואיך זה יכול להיות שהיא אשמה באיך שאני נרדמתי... למרות שעכשיו כשאני כותבת על זה אני פתאום נזכרת איך הם היו מורידים לי את הגרביים בזמן שאני ישנה ואיך הייתי מתעוררת בוערת מעצבים ומכאב.. כי הם חשפו את החורים שלי... החורים שיש לי ברגליים [לפעמים הם עולים אל הידיים.. החורים.. אבל בדרך כלל הם ברגליים]....

 

כשהייתי קטנה היה לי מן זיכרון מעורפל כזה שאני לא יודעת אם הוא חלום או מציאות...אבל אני ממש זוכרת אותו היטב.. הוא ליווה אותי הרבה זמן והטריד אותי... זיכרון כזה שאני ישנה ובזמן שאני ישנה מורידים לי את התחתונים... אני לא יודעת מה זה אומר... אני לא יודעת אם זה אי פעם קרה... אולי בכלל ברח לי פיפי מתישהו כשהייתי קטנה וההורים שלי החליפו לי בגדים או משהו בזמן שישנתי.. כך או כך התחושה שזה עשה לי הייתה מאוד לא נעימה... שמפשיטים אותי כנגד רצוני וללא ידיעתי...

 

בקיצור.... לא יודעת.... אתמול אחרי החלום על אמא שלי הרגשתי איכשהו שאני נורא מתגעגעת אליה, כלומר להיות התינוקת שלה... אני ממש מרגישה שאני צריכה שישמרו עלי... שכבד עלי לעשות את זה בעצמי כרגע... וכל כך רציתי להגיד לה את זה.. שאני זקוקה לה, שאני לא יכולה בלעדיה, שאני מתגעגעת אליה.. אבל במקום זה רק בכיתי וצעקתי כמו משוגעת וזה עצוב לי נורא... שהיא הייתה צריכה לחוות שוב את הסערה שלי.... וכמעט לא יוצא לה לחוות אותי שלווה ונעימה... אוף... בכלל לא התכוונתי שככה יצא אבל הרגשות שלי פשוט בערו בי אתמול... כל כך הרבה כעס וכאב פתאום צפו.......

 

היום חברה אחת אמרה לי שבשביל לחיות איך שאני רוצה לחיות אני אהיה חייבת כסף... והמשפט הזה נתפסתי עליו והרגשתי שבא לי לפרק לו את הצורה ולבחון אותו על כל חלקיו... האם הוא באמת נכון... אמרתי לעצמי שאם לא כסף אז נס... אני פשוט צריכה נס... הרבה הרבה תפילות... לא רואה כבר מה עוד נשאר... אין לי כוחות אין לי רעיונות אני מרגישה כמו בלון שיצא ממנו האוויר...אין לי ביצים גם.... אני פשוט מפחדת.... הגוף שלי כואב ואין לי מושג איך אני אצליח לקום ולצאת מכאן אי פעם..... לא יודעת... אולי אי פעם..... זה נשמע לי רחוק שנות אור..... שאלתי את חברה שלי למה אני בנאדם [הרי בנאדם זה החיה היחידה שמתעסקת בכסף] והיא ענתה לי "כי את לא ברווז" וזה נשמע כזה תלוש אבל אז פתאום הרגשתי ממש עצובה שאני לא ברווז ואמרתי לעצמי שאולי באמת זה הפתרון שלי.. להיות ברווז... פשוט להתלבש כמו ברווז ולחיות כמו ברווז ולהגיד לאנשים שאני ברווז ומצידי יחשבו שהשתגעתי אבל מה אכפת לי אני ברווז... אבל אז חשבתי לעצמי איזה מן ברווז אני אהיה שמפחד להרטיב את הראש שלו... אז אולי אני צריכה לבחור חיה אחרת... לא יודעת... אח שלי נגיד בחר להיות דוס שזה קצת דומה ללבחור להיות ברווז.. בקטע הזה שזה פוטר את הראש מהעיסוק בכסף.. מן גישה כזאת של וואלה מגיע לי מעצם היותי יצור חי [ביהדות זה לא בדיוק ככה כי הם גזענים אבל זה דומה].... בקיצור הלכתי רחוק לא יודעת אני צריכה לישון על זה..

 

 

יש שירים שפשוט מלווים אותי בכל כך הרבה רגעים והשיר הזה הוא אחד מהם

ובכלל זה כבר שיר שלישי בתקופה האחרונה שיש בו נהר...

לפעמים אני מרגישה שהחיים שלי הם ממש כמו סיפור ויש את המוטיבים החוזרים

למשל כינים, ונהר

הכל נורא ציורי וסימבולי ומדוייק בקטע מוזר