בוקר אור

פחד משתק

היפוכונדריה

חולשה

תמיד קיוויתי שיבוא לכאן נווד וישים אותי בתיק שלו ויקח אותי איתו

למה זה אף פעם לא אני, הנווד

למה צריך לקחת אותי

ממה אני מפחדת? מג'וקים, מחלות, גנבים ורוצחים, אנסים, רוחות רפאים, סמים, להשתגע, אסונות טבע, ללכת לאיבוד, לאבד את יקיריי, להפגע ולפגוע, שנאה

רשימה עם סוף פתוח

ומה שבטוח זה כלום

וסוף סוף כשיש לי הזדמנות להיות מי ומה שרציתי, אז פתאום אני חלשה מדי, ופוחדת מדי, ואולי בעצם מתחשק לי להיות רק במיטה

לנווד בחלומות הלילה

זה יביא עלי מוות

חייבת לצאת אבל רק עוד קצת

רק עוד קצת מוות לפני שאקום לתחייה

מטוטלת הנפש שלי לכיוון פנימה

אני ידעתי את זה אני כתבתי על זה כבר לפני שנים, על זה שאסתגר, שאפסיק לדבר ולפגוש אנשים.

זאת הייתה הכמיהה בשנים באחרונות

מתי השתנה הכיוון? מתי חלום הנוודות הפך להשתבללות שלא רואים את הסוף שלה?

מתי המטוטלת שינתה כיוון ואיך חזק כל כך והיא חייבת בסופו של עניין גם לחזור לצד השני, לא? כי זה נדנוד, זה תנועה.

קיבלתי מנת יתר של חוץ. חדרי שירותים היו המקלט שלי

תחנות אוטובוס השדים שלי

פעם רציתי לבלוע את העולם ובסוף העולם בלע אותי

חשוך כאן אבל האור בחוץ מסנוור

ככל שאני יותר בחושך הוא יותר מסנוור

שורף את התמונה

 

בוקר- "העולם הוא מקום טוב ובטוח. העולם הוא מקום טוב ובטוח.." ממלמלת את המנטרה ופתאום אזעקה. תרגיל. אני זוכרת. זה תרגיל ואם תהיה עוד אחת זה אומר שזה על אמת.