אביב [רנדומלי]
אז תכף מגיע האביב ואני מתרגשת לקראת הלידה של עצמי
לפני חמישה ימים חלמתי שהשיערות שלי ורודות והבגדים פרחוניים
מאז אותו הבוקר אני במן הרגשה ורודה כזאת
תחושת השינוי שמתקרב מתחזקת. אני לא יודעת מה קורה ואולי אני ממציאה אבל מה זה משנה מי ממציא את זה כלומר אם זה הומצא בראש שלי או בחוץ זה לא משנה זה כך או כך מקבל משמעות בעולם הגשמי
ולו ביקינטון אחד ורוד שפורח ליד המיטה שלי שעטופה במצעים ורודים
עד לא מזמן הכל היה כאן צהוב-שחור ועכשיו כשאני חושבת על זה באביב דבורות הדבש חוגגות עם הפרחים אז הצהוב שחור עם הורוד מסתדר עם מה שקורה בחוץ.
בחג פורים האנשים בוחרים מי הם רוצים להיות. הם מי שהם רוצים, לאותו היום
ובגלל זה אני בחרתי להוולד בחג פורים
חוץ מזה שהכל צבעוני והזוי וקצת קריפי כמו שאני אוהבת ויש מלא ממתקים בזמין
זה חג מושלם להוולד בו לאנשים שקיים בהם משגעון הגדלות, כולם חוגגים לי יומולדת! כולם יוצאים לרחובות ולבושים מוזר לכבודי! כדי שסוף סוף אני לא אהיה מיעוט.
משנכנס אדר מרבין בשמחה! איזה כיף זה היה כשהייתי קטנה, בבית ספר הדתי כל חודש אדר היה מלא חגיגות. היינו רצות מכיתה לכיתה בזמנים רנדומאליים וקופצות ושרות ככה סתם באמצע שהמורה מלמדת כדי להרבות בשמחה וגם אל הכיתה שלנו נכנסו פה ושם כיתות אחרות ועשו שמח. זה היה מנהג ממש מגניב, כיף להזכר פתאום
"אני שונא את אמא שלך". לפעמים בבית אני אוהבת להתנהג כמו ילד בן שנתיים ולחזור אחרי כל דבר שההורים שלי אומרים, כאילו שאני לא יודעת מה המשמעות. אני עושה את זה כדי לשקף להם את עצמם, להיות מראה... אבא עולה במדרגות ואומר "צלב מזויין" ואני שואלת בתמימות, "מה מזויין?" כאילו לא שמעתי, כדי שידע שיש מי שמבחין בכל המלמולים האלו שלו. שיש ישות אחת בבית שהכל הכל מטפטף אליה...ישות שסופגת כמו ספוג. כמו תינוק.
למה אני מגדלת שיער?
כדי להרגיש שאני בוחרת, שאני שולטת לפחות במשהו אחד. כדי לגדל משהו חי שימות ביחד איתי, כמו חיית מחמד. נמאס לי מפרידות. כי אני יוצאת מנקודת הנחה שלא סתם צומחות לנו שיערות על הראש וזה חומר ממש מיוחד שאפשר לעשות איתו המון דברים אז כדאי לי לטפח ולגדל אותו. יום יבוא והוא יוכל לחמם אותי, להיות כרית בשביל הראש שלי. אוכל לתפור ממנו סוודר או למכור אותו אם המצב יהיה ממש נורא. זה משאב טבעי שצומח לי על הראש ואני גם יצור קצת קמצן אחרי הכל, משתמשת בכל דבר עד הסוף. גם בגוף, מסתבר. כמו שאני לא גוזרת את הציפורניים כי אני אומרת לעצמי "זה איבר שיש לי. למה שאני אוריד אותו? יש לו סיבה ושימוש" לגבי השיערות אני מרגישה שהתפקיד שלהן חוץ מהגנה על הגוף הוא להיות סוג של איבר חישה, אנטנות כאלו.
נזכרתי שפעם כינו אותי ראסטה ופינקי, כינויים נחמדים כאלו... הסתכלתי על תמונות שלי מה10 שנים האחרונות... יאו איזה בלאגן... כמה דמויות הייתי...כל פעם החלפתי לוק ורחרחתי לכל הכיוונים וזה עכשיו מתקשר לי גם לכל העניין הזה שנולדתי בפורים... מצחיק, אני אוהבת לפעמים לקום בבוקר ופשוט להכנס לדמות... להיות משה רבינו או סרסור או נסיכה או נער מתבגר ואובדני.... אבל האמת שלאחרונה יש איזה רגיעה בעניין... ואני הרבה יותר אסתי... וזה מוזר ושקט כזה ולפעמים אני מתגעגעת לכל הטרולולולו והצבעוניות של הטיפשעשרה...
איזה מוזר זה להתכונן ללידה של עצמי... פתאום לראות כמו סרט את כל מה שהיה... היה שמח תכלס, עם כל זה שמגיל 3 בערך אני בדכאון
אבל עכשיו לא... עכשיו אני לא בדכאון... עכשיו אני פינקי
כמה זמן לא הייתי פינקי!!! איזה התרגשות להתוורד
ממש מוזר כל הקטע הזה שמאז שחלמתי את החלום ההוא התחושה הורודה לא עוברת לי
וגם החלום השני שהסתפרתי בו הוא מוזר. בהתחלה חשתי הקלה של ממש אבל אחר כך ממש הצטערתי שעשיתי את זה וממש כעסתי על עצמי...
יש לי 6 גפיים ואף אחד לא יקח את זה ממני, גם לא אני, לא היום
אפשר כבר לאחל אביב שמח?
הנה היקינטון הורוד
והנה הוכחה שקיימים מים בצבע כזה מדהים בעולם וזה לא שקר של גוגל
[צולם עם הפלאפון בתאילנד באחד האיים]
ואם כבר מצאתי את עצמי מעלה לכאן תמונות אז הנה פיה ממש יפה שתלמיד מחונן הכין איתי אתמול!
הוא ביקש לבוא ללמוד להכין פיה בשביל לתת אותה במתנה למישהי
הסברתי לו את כל רזי הפיות ונראה לי שהוא הרגיש שזה אמיתי
בגיל 12 אמרתי לעצמי שהתפקיד שלי בעולם זה לפקוח לאנשים את העיניים כדי שידעו שיש כזה דבר פיות
במבט לאחור אפשר לומר שאני מגשימה את יעודי
שיר יפה שאני מנסה ללמוד לנגן על האוקרינה
וגם זה מתאים לכאן מאוד
שלום
תגובות
הוסף רשומת תגובה