שלוש שש שש אפס חמש

אני חושב שאחד מהדברים שמשפיעים רבות על הסבל שאני חווה זה  שאני שוכח לראות שאלוהים בכל מקום ואני שוכח שהכל טובה נצחית אז אני נלחם. כשאני אומר שאני נלחם אני מתכוון שקשה לי לקבל את המציאות כפי שהיא, אני לא מבין למה קורה לי כל החרא הזה ואני מתלונן ומרגיש שדברים לא קרו כפי שרציתי וזה מתפרש בתוכי כאילו הם קרו לרעה. אז אני מתווכח עם המציאות ועם אלוהים כביכול כי בעצם זה שאני לא מרוצה ממה שיש לי כעת אני אומר לו "טעית", ועד היום אני יכול להגיד שאלוהים לא טעה בכל הנוגע אלי, בכל הסיטואציות וההתמודדויות שזימן לי, בכלים שנתן ולא נתן לי, במפגשים עם האנשים בחיי. עדיין לא ראיתי יצירת אמנות כל כך מדויקת כמו זו.   אבל אני שוכח כל פעם מחדש. כניעה זה הצעד הראשון וזה מדהים איך אני כל הזמן צריך לחזור אליו. אני חושב שאני צריך לתרגל כניעה באופן יום יומי. כשאני אומר כניעה אני מתכוון לזכור שיש משהו גדול ממני שמנהל את העניינים יפה מאוד, ואני יכול לשחרר, להרגע רגע, לנוח ולסמוך. זה לא אומר שאני מסיר מעצמי אחריות על חיי. יש לי אחריות על המעשים שאעשה*, המחשבות שאחשוב, העבודה הפנימית והחיצונית שאעשה, כמה אוה...

          מכתב ליובב   מה אתה מספר לי? היקרים לך מכל פתאום נעלמו? מצאת את עצמך לבד בעולם? אני מקשיב לך. אני איתך. אתה לא לבד. כל היום בכית. אני חושב שזה יתיש אותך, ואתה קטן. אתה צריך לשמור על הכוח שלך. היה לך טעים האוכל שהבאתי? תקשיב יובב. אני הבטחתי לאמא שלך שאם יקרה לה משהו אני אהיה אמא שלך. אני יודעת שזה מוזר. שאני לא דומה לך. אני לא כועסת שאתה לא סומך עלי לגמרי עדיין. הנה, אני לא זזה. אתה יכול להריח אותי ולהכיר. אם תתקרב תקבל ליטוף רך ועדין ונעים. אני מבטיחה שלא אפגע בך אף פעם. אתה תצטרך אהבה יובב. אתה תצטרך מגע אוהב וחם. אתה תצטרך מישהו בעולם הזה לפנות אליו כשיש לך צרה. היום הסתובבת כל היום ברחוב הלוך ושוב ובכית, כבר מעל 12 שעות. אני שמחה שהסכמת לחלוק איתי את הרגע הכואב שלך ונתת לי להתקרב ולאהוב אותך. אני יודעת שזה שידוך מוזר אבל אין מה לעשות. אמא שלך הלכה ואח שלך הלך ואני הבטחתי לה שאני אדאג לך. אני ממליצה לך לישון כאן הלילה. כאן אתה מוגן. לא להסתובב בכבישים בינתיים, כל עוד אינך שולט טוב בגוף שלך. כל עוד אתה קטן ולא למדת היטב איך לשלוט בכלי המופלא הזה...

  היית לי עוגן אבל אני הייתי לי שטן ועל כן כשסיימתי להרוס אותי התחלתי להרוס אותך לא הערכתי את כל מה שנתת לי לא כיבדתי אותך ואת עצמי שתיתי את מה שנתת לי שתיתי לך את כל הדם כי הייתי על סף מוות, הייתי חייב מנת דם ופגעתי בך מאוד לא אדבר בכלל על כמה שפגעתי בי כי זו לא הנקודה שלי כעת   פגעתי בך ולמדתי בדרך הקשה מה עושים ולא עושים בחברות אמת יום אחד הלכת ולא הבנתי למה לא הבנתי למה אתה לא יכול לשמור איתי על קשר ידידותי שטוח ומסריח שסיפרתי לעצמי שהוא יותר מזה.. לא היה בי פנאי רגשי להכיל וגם לא יכולת להבין בשכל את עומק הפגיעה שפגעתי בך   אבל אמרת שאני פוגע בך. אז כיבדתי והלכתי. נתתי מרחק. הרבה מרחק. אמרת לי לא לחזור, לחשוב המון, וגם אחרי שאני חושב שאני מבין- לחשוב עוד. עכשיו, שלוש שנים אחרי, אני חושב שהבנתי קצת זה הרגע שבו אני אמור לחשוב עוד, נכון?   אני עצוב שאת השיעור העיקרי למדתי רק כשחוויתי בדיוק את אותה סיטואציה מהצד השני. מדהים כמה הקארמה מדוייקת. מרגיש אידיוט כל כך. רוצה להגיד לך שוב ושוב כמה אני מצטער. כמה אני מקווה שאתה סולח. כבר אמרתי מליון פעמים. היית טוב אלי. אני ה...

לא יודע כבר יומיים אני בבית וכל העייפות שהצטברה בי בחודשיים האחרונים מראה נוכחות בעצם עכשיו זה מובן. עד כה לא הבנתי למה אני ככ עייפה אבל עכשיו זה ברור... אלו היו ימים ככ עמוסים מכל הבחינות... ולא היה לי זמן בבית כמעט בכלל ואני בנאדם שחייב זמן בית... ישנתי בשני לילות האחרונים ממש מלא שעות וגם בשאר הזמן שכבתי/ישבתי ולא ממש תפקדתי. כן הספקתי להתקדם עם 3 משימות חשובות ממש שהיו לי אבל עשיתי את זה מאוד לאט... לא פרודוקטיבית בכלל... ורגישה מאוד... לא יודעת מה קרה לי היום... התעצבנתי על איזה בנאדם מהלימודים שהקטין ראש וסובב את זה כאילו אני לא בסדר והתעצבנתי גם על עצמי שכאילו הכל בראש שלי והוא בעצם תמים [וזה נכון] הוא באמת תמים אבל זה לא אומר שהוא לא מפגר ומקטין ראש והתנהג כמו זין, לא משנה אם בכוונה או לא בכוונה. וזה לא פעם ראשונה שזה פוגש אותי... ואני כאילו לוקחת אחריות על עצמי... שזה סבבה לקחת אחריות על עצמי, אבל לא את כולה. רק מה שבאמת שלי...   הרגשתי ממש חרא עם עצמי שעקצתי אותו ויצאתי עליו, אבל תכלס הגיע לו וחוצמיזה גם נגע לי בנקודה רגישה. היום הבנתי כמה נמאס לי מאנשים שמעידים על עצמם כ...

  כבר כמה ימים אני בהצפה רצינית. שילוב של התפתחויות מואצות ומשמעותיות בעולם שבפנים ולו"ז עמוס. היום קמתי בבוקר ועדיין כשהייתי במיטה קיבלתי טלפון מחבר שהיה צריך את תמיכתי. היו לי מליון דברים לעשות וכשיש לי מליון דברים לעשות אני משתתק וכואב לי הגוף ומיוחד בתקופה כמו זו שהרגש מוצף לפעמים קשה לי להשתלט על כל המשימות ולהתחיל. אחרי שאני מתחיל [בדרך כלל בסידור המרחב וכתיבת רשימת מטלות מסודרת] זה כבר זורם.   בכל אופן ידעתי שאם אני אסע אל החבר אז אחרי זה יש לי לימודים עד הלילה ולא אהיה דקה בבית היום, ואני כל כך צריך את הזמן הזה בבית... אבל החבר זקוק לי. התלבטתי קצת מה לעשות והתשובה הגיעה בתוך ההודעה היומית של "רק להיום", שהמסר שלה היה- היום לא אתמרמר על כמה שאני עסוק, אלא אהיה אסיר תודה על כמה שחיי מלאים. פתאום זה סובב לי את כל ההתבוננות ואמרתי לעצמי וואי, איזה חבר מדהים יש לי. כמה אני אוהב אותו. איזו הזדמנות מדהימה יש לי ללמוד איתו על מהי חברות ולהיות שם אחד בשביל השני ברגעים הקשים. פתאום קלטתי שאנחנו מכירים כבר המון שנים ושזה חבר ממש מיוחד בשבילי. שעברנו המון ביחד ולמדתי ממנו ה...

היה לי עצוב מאוד וקשה לשים את הגבול, לשמור על המרחק בינינו, להגיד לך לא עכשיו. זה לא הזמן. אני עוד לא מוכן. הרגשתי רע מאוד עם עצמי, הייתה לי ביקורת על עצמי שאני לא יכול להתמודד עם הנוכחות שלך, שאני דופק ומסבך לך את העניינים ומה הבעיה שלי להתמודד עם נוכחות של אדם שאני ככ אוהבת ולחלוק איתו מרחב וחוויה?   אבל זה עבר. זה עבר כשהבנתי שזה בסדר שאני צריך את המרחב שלי עכשיו. זה בסדר בדיוק כמו שזה היה בסדר כשאתה ביקשת את המרחב שלך כל הזמן הזה. זה בסדר אם אנחנו צריכים לעבור כמה דברים בנפרד ואני מודה לך על שביקשת ממני מרחק ובכך הראית לי שאפשר, וגם שכיבדת את הבקשה שלי ולא כפית את הנוכחות שלך כשאני הייתי צריכה את השקט, כי הבנת את המורכבות של הדבר עבורי ושזה יקשה עלי.    יש לנו סיפור קרמתי חזק משותף שעדיין לא הסתיים ואינני יודע כיצד יסתיים, ומה זה אומר בכלל "יסתיים", כי יכול להיות שיסתיים בסיום, בנפרד, ויכול להיות גם שלא. יכול להיות שנמשיך להיות בתקשורת כלשהי בהמשך החיים. יש לי הרגשה שכן אבל אין לדעת, וכך או כך תמיד נחיה אחד בלבבות של השני ותמיד נהיה חלק אחד מהשני כי שינינו אחד את השני...

  ימים טרופים כאלו אז מרגישה שהרבה השתנה וגם כלום לפני חודש הרגשתי שהגיעו מים עד נפש וביקשתי מ- לא ליצור איתי קשר יותר ומאז מנסה לאסוף את הרסיסים של עצמי ובפועל פשוט התשתי את עצמי מאוד כי עשיתי המון ופגשתי המון אנשים כדי להתאוורר ולהנות קצת ולהזכר שאני לא לבד בעולם אז היו לי מלא חוויות כיפיות ומפגשים מדהימים עם אנשים ועם עצמי אבל גם הרבה הדחקה והגזמה.. אלו ימים של שחרור גדול מהכלא של עצמי, הסף הזה שגורם להכל לאבד משמעות ואז כזה פאק איט, אני פשוט אהיה אני במלוא הדרי כמו גם במלוא כיעורי, במלוא הגיחוך שלי, חוסר הבגרות, הפראות גם הפחד כבר איננו, כי הנורא מכל קרה, אז אין מה להפסיד, אז מסיבה יש לי את הלימודים עכשיו, זו במה מוצלחת לניסויים מהסוג הזה. בא לשם במכנסיים מנומרים עם בלינגבלינג בתחת נוצץ כמו שיווה קולני כמו דיווה     -את מקסימה     באמת? למה?     -קודם כל כי אני מכיר אותך כבר לא רע. ושנית כי את מתארת את מה שעובר עלייך בכזה דיוק ובפואטיות וזה מרגיש אמיתי וחזק ומשמעותי. מותר לך הכל את מעוררת השראה     באיזה אופן?  והיי תודה אתה מרגש אות...