חבר שאל אותי מה שלומי

 ימים טרופים כאלו

אז מרגישה שהרבה השתנה וגם כלום

לפני חודש הרגשתי שהגיעו מים עד נפש וביקשתי מ- לא ליצור איתי קשר יותר ומאז מנסה לאסוף את הרסיסים של עצמי

ובפועל פשוט התשתי את עצמי מאוד כי עשיתי המון ופגשתי המון אנשים כדי להתאוורר ולהנות קצת ולהזכר שאני לא לבד בעולם

אז היו לי מלא חוויות כיפיות ומפגשים מדהימים עם אנשים ועם עצמי אבל גם הרבה הדחקה והגזמה..

אלו ימים של שחרור גדול מהכלא של עצמי, הסף הזה שגורם להכל לאבד משמעות ואז כזה פאק איט, אני פשוט אהיה אני במלוא הדרי כמו גם במלוא כיעורי, במלוא הגיחוך שלי, חוסר הבגרות, הפראות

גם הפחד כבר איננו, כי הנורא מכל קרה, אז אין מה להפסיד, אז מסיבה

יש לי את הלימודים עכשיו, זו במה מוצלחת לניסויים מהסוג הזה. בא לשם במכנסיים מנומרים עם בלינגבלינג בתחת נוצץ כמו שיווה קולני כמו דיווה

 

 

-את מקסימה

 

 

באמת?

למה?

 

 

-קודם כל כי אני מכיר אותך כבר לא רע. ושנית כי את מתארת את מה שעובר עלייך בכזה דיוק ובפואטיות וזה מרגיש אמיתי וחזק ומשמעותי.

מותר לך הכל

את מעוררת השראה

 

 

באיזה אופן?  והיי תודה אתה מרגש אותי וזה משמעותי לי לשמוע איך אני משתקפת בעיניך היפות

 

 

-באופן פראי. באופן של הקסם של החוויה האנושית עם כמה שפחות פילטרים

עם הכנות שלך

עם המורכבות של היופי והקסם והקושי והכאב. החומרים שמהם מורכבת החוויה האנושית מאז ומתמיד

 

 

מה הטעם בפילטרים, גם הם כבר איבדו את חן הרמיה

זה נעים לשמוע

אני כל החיים הייתי שקרן

עד שהכל קרס

ונהייתי ילד בלי מסננת על הפה, על הקיום

אני אוהב להיות קשת של מלא דמויות רגשות סתירות

אני שמח שזה משתקף החוצה

ואתה מוצא בזה השראה, כלומר בי

 

 

-כן

 משהו בי ממש בולע את המילים האלה שרשמת בהתחלה

זה מהדהד בתוכי

 

 

יש לי מורים טובים

לבד לא הייתי לומד להתבטא

וגם לא לצאת מהכלא

אם זה דרך התמזגות או התנגשות חזיתית

שיקופים סימפטיות אנטיפתיות להרדם לתוך אדם ולהתעורר ולהגיד לא עוד, או כן בבקשה, או תן לי שניה בין לבין