לא יודע

כבר יומיים אני בבית וכל העייפות שהצטברה בי בחודשיים האחרונים מראה נוכחות

בעצם עכשיו זה מובן. עד כה לא הבנתי למה אני ככ עייפה

אבל עכשיו זה ברור... אלו היו ימים ככ עמוסים מכל הבחינות... ולא היה לי זמן בבית כמעט בכלל ואני בנאדם שחייב זמן בית...

ישנתי בשני לילות האחרונים ממש מלא שעות וגם בשאר הזמן שכבתי/ישבתי ולא ממש תפקדתי. כן הספקתי להתקדם עם 3 משימות חשובות ממש שהיו לי אבל עשיתי את זה מאוד לאט... לא פרודוקטיבית בכלל...

ורגישה מאוד... לא יודעת מה קרה לי היום... התעצבנתי על איזה בנאדם מהלימודים שהקטין ראש וסובב את זה כאילו אני לא בסדר והתעצבנתי גם על עצמי שכאילו הכל בראש שלי והוא בעצם תמים [וזה נכון] הוא באמת תמים אבל זה לא אומר שהוא לא מפגר ומקטין ראש והתנהג כמו זין, לא משנה אם בכוונה או לא בכוונה. וזה לא פעם ראשונה שזה פוגש אותי... ואני כאילו לוקחת אחריות על עצמי... שזה סבבה לקחת אחריות על עצמי, אבל לא את כולה. רק מה שבאמת שלי...

 

הרגשתי ממש חרא עם עצמי שעקצתי אותו ויצאתי עליו, אבל תכלס הגיע לו וחוצמיזה גם נגע לי בנקודה רגישה. היום הבנתי כמה נמאס לי מאנשים שמעידים על עצמם כ"זורמים" כשיש עבודת צוות שצריכה להיעשות. כזה, אחי- זה לא מספיק לזרום!!! אנשים שמעידים על עצמם כזורמים ובפועל פשוט מפילים את כל העבודה על אחרים... אתם תעשו את העבודה ואני אזרום לי...

 

זה לא פעם ראשונה שאני נתקלת בזה בחודש האחרון, נתקלתי בזה גם בליקוט וגם בצילום, במשהו שדורש עבודת צוות ואף אחד לא לוקח את זה לידיים שלו וכולם "זורמים". שום דבר לא יצא ולא יקרה אם רק תגידו שאתם זורמים אבל לא תעשו פעולות נחוצות! יואווו אנשים פאסיביים ככ מוציאים אותי מדעתי... ונכון, בסוף הכל קורה, אבל למה? כי מישהו עושה עבורכם את העבודה, שרמוטות

 

הבחור הזה מהכיתה של הצילום הזה כתב לי היום הודעה שהוא נתן לי לנהל את ההצגה ומחכה להוראות ואני כזה אחייייי אתה רציני?אולי אני אבוא עם עקבים לכיתה שיהיה לך מה ללקק מה עשית אותי פה....... מי אמר שאני רוצה את תפקיד הבוס? כל הקטע בעבודת צוות זה שהעבודה מתחלקת בין כולם... קיצר לא משנה התעצבנתי וזה נגע לי בנקודה רגישה גם, כי היינו צריכים לבנות קונספט צילומי ביחד והמוח שלי קודח ומלא בהשראה וגם ככה אני מובך לשתף ברעיונות הלעיתים-ביזאריים שלי וגם ככה כל החיים פחדתי שאני חפרן וטיפש ואין שום טעם שאפתח את הפה, ועד שאני מעז לפתוח אותו אז אני לבד במערכה, ואנשים לא באמת מקשיבים ואנשים מקטינים ראש

 

כוסאמק

 

אבל אני יודעת שאני עשיתי את שלי. אני השמעתי את קולי ובניתי קונספט והרמתי את הדבר הזה כשכל מני עלוקות "זורמים" ומשתרכים אחרי..

בשיעור צילום האחרון המורה שאל אותי למה אני בצד וכל הזמן רק מתבוננת.. אמרתי לו שאני מנסה להרגיע את החולת שליטה שבי ולתת גם לאחרים לעשות החלטות ועבודה כי קשה לי כשאני רואה את כל הפאקים בקומפוזיציה ולהעיר כל הזמן אז הולכת אחורה ונותנת להם לעשות ת'קקה שלהם, לצערי זה משפיע גם על התוצר שלי בסופו של דבר, כי זה עבודת צוות. זה למה היה לי קשה עם עבודת צוות גם בתואר. לא יכולתי לסמוך על אחרים שיעשו את הדברים כמו שצריך. והנה באמת בצילום האחרון הערתי שוב ושוב שהנוצה לא בזווית הנכונה ואיזה מעצבנת כל הזמן צעקה עלי לא לגעת בסט ובסופו של דבר בתוצר הסופי מאוד בולטת הטעות. עזבו את זה שבצילום היו צריכים להיות דפים עם תווים והיא הניחה אותם הפוךךךךךךךךך

הפוךךךך שלא רואים את התווים בצילום ואז עוד צועקת עלי לא לגעת בסט

קיצר כשהם עושים זה גרוע וכשהם לא עושים זה גרוע וזה תכלס גם לא באמת ככה אני פשוט כועס עכשיו איזה כיף לכעוס

 

דיברתי עם אבא שלי היום על החשיבות של כעס ועל להביע אותו, ומתי כן חשוב להעמיד אדם במקום ולהגיד לו שהוא לא התנהג סבבה ומתי כן עדיף להבליג בשקט למען השלום.. וגם כשמביעים כעס זה לא אומר שאין שלום..... זה פשוט- אתה זין! שלום.

קיצר לא יודע עוד שבוע אני אמור לקבל מחזור אבל קשה לי להאמין שכבר מעכשיו הפי אמ אס משתולל, נראה לי שזה לא קשור וסתם לא כעסתי הרבה זמן אז בני האנוש החביבים סיפקו לי קרקע פוריה לפריקת כעסים...

 

וזהו לא באמת היה לי משהו חשוב להגיד היום אבל טוב שפרקתי ותכלס רציתי לשים כאן שיר וצילום חדש וזה היה תירוץ לפוסט