שלוש שש שש אפס חמש

יש את השיר ההוא שיש בו את השורה  "היינו פה כבר קודם בתפקיד הפוך" כששמעתי את השיר הזה זה ישר שלח אותי למחשבות על גילגול קודם וכאלה אבל עכשיו אני מבין כלומר, הבנתי את זה כבר קודם, די מזמן האמת אבל עכשיו אני מבין את זה מבפנים, עכשיו אני ממש מרגיש את זה את מה שאחד ממורי היקרים קורא לו אינסטנט קארמה   כלומר, אם פעם היינו רואים את הסיבות-תוצאות אחרי גילגול שלם, עכשיו בגילגול אחד אנחנו עוברים כמה גילגולים. הקארמה לא מחכה. תמיד מראה את הסיטואציה מצד אחד ואז מצידה השני. אם חוויתי משהו מול מישהו ופספסתי לראות אותו באמת או להבין באמת איך זה מרגיש מהצד שלו, הקארמה כבר תראה לי. היא פשוט תשים אותי בנעליו בהמשך דרכי, ואם פעם זה היה לוקח אלפיים שנה או אלף או חמש מאות, היום זה לוקח בין שעה ל5 שנים, נגיד.. פלוס מינוס. המספרים זה כבר בחוויה שלי ולא מה שהמורה אמר.   אז בעצם יוצא שאנחנו מן מטוטלת כזו של חוויות, של מחשבות ותחושות, כשהשאיפה של הרוח היא תמיד לספק לנו את התמונה השלמה. לפעמים זה מאוד כואב, כי זה מאפשר להתבונן עלינו מבחוץ ולהבין איך גרמנו לאחרים להרגיש או לגלות שנהגנו באופן מאוד לא...

  לא שועל זקן מאוד להגיד תודה ליודע תעלומות שנתן לי רצון לא לשכוח כשאני עומד מול המראה שאני עומד מול המראה כשמתבוננים מספיק זמן הכל נעלם כשבוהים אולי כשנותנים לאור להכנס להכנס להכנס עד שנהיה חושך עד שנהיה צבעים אני רואה רימות אדומות זוהרות אני לא יודע למה אבל אני רואה אותן וסבור שזו לא פעם ראשונה בסדר לרוב אני מוטרד מרימות אבל הפעם לא ששש...... ששששש.... שן יפה תינוקי אני זוכר איך תמיד התרגשתי בקטע הזה שאמא של דמבו הייתה בכלא והוא בא אליה והיא ערסלה אותו מבעד לסורגים ככה אני מרגיש עכשיו מעורסל מבעד לסורגים כמה זה כואב, אלוהים...   סמוך ובטוח תנוח דעתך נחה עלי הרוח רוח רפאים   לילה טוב לשונאים ולאוהבים

דברים מעניינים קורים בחיי בימים אלו. סינכרונים משונים מרגישה שחזרתי לעצמי ולמרכז שלי ולכוח שלי, מרגישה שמחה, התרגשות, חיוניות, מוטיבציה, פוקוס, עשייה, אש אולי זו השמש מקווה שזו לא איזו היפומאניה, אבל את האמת חייבת להודות שנשבר לי הזין לחשוב שאני חולה בכל פעם כשטוב לי זובי! אחד מהסימנים של היפומאניה זה תפקוד יתר של האדם יחסית לאיך שהוא מתפקד כשהוא לא במצב הזה, אבל אם כבר שנים אני במינוס תפקוד ואפס מוטיבציה ועכשיו יש לי? אז מה, אז דיכאון זה המצב הבריא שלי? ובכן, לא.   אני חושב שהעשייה עושה לי טוב. לא כל עשייה, כמובן. אבל ההרגשה המדהימה הזו של ללמוד משהו שאשכרה מעניין אותי, ואני יושבת בשיעור והמורה אומר שזה חומר קשה ובטח בא לנו לירות לעצמינו בראש, ואני כזה מהההה אתה מדבר, אני חרמנית על החומר הזה בטירוף מלאה בתחושת הודיה עמוקה לרוח הגדולה שעזרה לי וכיוונה אותי לבחור עבורי בפאזל שעשוי מהמון חלקיקים בצורה כה מוקפדת ואסתטית ונכונה לי... כל חלק במקומו, ובכן, כמעט. יש עוד איזה חלק חסר אחד, אבל זה בסדר. גם שם אני לומדת וגדלה ומתפתחת, והכל יבוא על מקומו. בעצם לא אכפת לי בכלל, כלומר, אינני דוא...

היום הכנתי תבשיל לוף וריבת כליל החורש על משקל הדבש והעוקץ כבר מזמן המכשף הבלגי ההוא המליץ לי לעשות טקס אבל לא ידעתי בדיוק איזה עד שידעתי עד שהכל התחבר, והגיעו לידי האלמנטים ובכיתי כמה שבכיתי...   עשיתי את הטקס. תבשיל הלוף היה מוכן לפני הזמן המשוער והלשון שלי נשרפה דווקא מהריבה. משמעויות? אין לי כוח או טעם לחפש. השארתי גם עלה אחד, את הגדול ביותר. מעשר לאהבה. 40 ס"מ אורכו ו35 רוחבו. מעשר נדיב. בשביל מה? בשביל לזכור את מייפלתורפ הילדותי. רודף התהילה. האימפולסיבי. זה שאהבה התערבבה אצלו עם אלוהים יודע מה ובסוף גם התפגר מזה. ואולי בשביל לזכור שגם טקסים וכישופים הם אינם אבסולוטיים. הרשות נתונה. אבל אני סיימתי. עכשיו זה אתה. סיימתי עם הטקס, כן? עם כל השאר רק התחלתי. גם אתה. הופה הופה פעמיים המילה "אתה". האם בשתי הפעמים הכוונה היא לאותו "אתה"? ואם לא אז בדיוק מזה חששתי ובדיוק לשם כך התכנסנו תכף נחזור לאדמה.   הבנתי אבא בבקשה תפסיק עכשיו. אני לא מאמין לך. אני לא חושב שהבנת עד הסוף. חכי. יש לך עוד לאן למות. ואז תקומי איך תקומי כמו פיניקס לא יודע אם תהיה לך קרחת או שיער עד...

  דווקא בימים הקשים האלו מלווים אותי חברים שלא חשבתי שהם יהיו הקרובים אלי. בימים האלו גיליתי במובן מסוים על מי אני יכולה לסמוך, לפחות נכון לימים אלו. פתאום אחרי עשרה ימים ששכבתי במיטה ומיררתי בבכי וחשבתי שאני לבד בעולם ושלאף אחד לא אכפת אם אהרוג את עצמי גיליתי כמה אנשים שבאמת שם, בפשטות, בלי תמורה, חברות כפי שהיא אמורה ככל הנראה להראות. שיחה קולחת, החלפות מידע, החלפות של מילים, של אהבה וחיבה. הקשבה, הכלה ועצה טובה...   היום בצהריים התקשרה אלי חברה. אני, במצבי האנטיפתי הרגיל הייתי מסננת אותה וכותבת אס אמ אס שאתקשר מאוחר יותר כי בדיוק מתארגנת באטרף לאוטובוס, אבל משהו בי אמר- פשוט תעני. ופשוט עניתי, ואמרתי לה היי, ושאני בדיוק קצת בלחץ כי מתארגנת לתפוס אוטובוס לת"א, והיא אמרה "רגע, חכי, אני ליד הבית שלך ותכף נוסעת לתל אביב, בואי אני אאסוף אותך." וככה היקום שם לי בפרצוף- אני רוצה לתת לך מתנות. אני נותן לך אותן כל הזמן. רק תקחי.   ובכלל, עתות מצוקה זה מעניין מאוד, כי זה מספר כל כך הרבה... על עצמי, על קשרים שיש לי עם אנשים...וגם באופן כללי אני שמח לגלות מחדש חברים מהעבר, למצוא ...

  אני עדיין שוכבת במיטה, אבל כבר מדברת מצליחה להוציא צלילים מהפה גם הצלחתי לצאת היום ליער ולא הבנתי למה לא עשיתי את זה אתמול אבל כנראה שהייתי צריכה להגיע לנקודת הרתיחה וכנראה שכמו שהרגשתי, הייתי חייבת זמן לבד דחוף ברגע שהיה לי אותו הגעתי לנקודת הרתיחה וצרחתי אליך שפכתי ליבי לא כמים, כדם ומאז לאט לאט אני נרגע כלומר מה זה נרגע, זה לאט. עדיין כואב בלב אבל פחות מאתמול   היציאה ליער פתחה את הלב ממש וגם את הפה. איך שיצאתי אל השמש התחלתי לשיר את השיר היוגוסלבי שאני אוהב כשהגעתי אל היער חיכו לי הפרות. הן מגיעות רק פעם בשנה לתקופה קצרה. כל שנה אני מחכה להן. אף פעם לא יודעת מתי יהיו. היו גם המון אנפות. שמחתי מאוד לקראתן והלכתי לאט כדי לא להפחיד אותן. ביליתי בקרבתן כ4 שעות וגם זכיתי לפגוש סוף סוף את הרועה. בחור צעיר, מועטז שמו. תמיד אני רוצה לדבר עם הרועים אבל לא תמיד מתחשק להם, אולי בגלל שקשה כי אין שפה משותפת, ואולי כי הם מפחדים/יש להם מה להסתיר/שנאת זרים/בגלל שליהודי יש כאן פריווילגיה והוא המדכא שלהם או לא יודעת מה. זה לא התחום שלי. פגשתי רועים נחמדים כאן וגם רועים שממש לא התחשק להם ל...

  אם חותכים כדור מראות לשניים מה מוצאים בפנים? האם יש לו ליבה? האם יש לו גרעין?   האם נגזר עלי לנצח להיות שיקופים שיקופים בגלל שנולדתי בפורים? להיות הכל וכולם עד שמרוב שאני הכל אני שום דבר? האם הגרעין הוא סך חלקיו? כל השיקופים יחד? האם את מעטה השיקופים הכבד, כמו מעיל פרוות, ניתן לפשוט כשיוצאת השמש?   ואם כל יום אני משהו אחר, זה מותר? וגם אם לא מותר, האם תוכלו להכיל? וגם אם לא תכילו, האם תכלאו אותי? תסממו אותי? ואם לא תסממו אותי, תרצחו אותי? דיינו... דיי דיינו אבינו מלכינו אכלנו ושבענו וברכנו דיייי דיינו שבענו מלהסתתר שבענו מלהעמיד פנים וכשאני מדברת ברבים אני מדברת בשם כל השיקופים שלי בשם כל הדמויות שלי בשם הספק-גרעין שלי הספק-אמת שלי...   עזור לי לפרוש כנפיים אבא. עזור לי להאיר... לא לפחד מאדונים אפורים וחיות רעות... מאנשים בחלוקים מנהג האוטובוס מאמא עם תינוק רך בידה... זו תפילתי, מה ביקשתי? רק להיות אני   היום זה פשוט לא חוקי, ולא כמטאפורה זה ממש מעוגן בחוק ומי שהתברך והוא כדור מראות עצום, כדאי לו שיסתום ויסתתר כדאי לו שיכלא את עצמו עמוק מתחת למעיל פרווה כבד אח...