סלט מראות

 אם חותכים כדור מראות לשניים מה מוצאים בפנים?

האם יש לו ליבה? האם יש לו גרעין?

 

האם נגזר עלי לנצח להיות שיקופים שיקופים בגלל שנולדתי בפורים?

להיות הכל וכולם עד שמרוב שאני הכל אני שום דבר?

האם הגרעין הוא סך חלקיו? כל השיקופים יחד?

האם את מעטה השיקופים הכבד, כמו מעיל פרוות, ניתן לפשוט כשיוצאת השמש?

 

ואם כל יום אני משהו אחר, זה מותר?

וגם אם לא מותר, האם תוכלו להכיל?

וגם אם לא תכילו, האם תכלאו אותי? תסממו אותי?

ואם לא תסממו אותי, תרצחו אותי?

דיינו... דיי דיינו אבינו מלכינו אכלנו ושבענו וברכנו דיייי דיינו שבענו מלהסתתר

שבענו מלהעמיד פנים

וכשאני מדברת ברבים אני מדברת בשם כל השיקופים שלי

בשם כל הדמויות שלי

בשם הספק-גרעין שלי

הספק-אמת שלי...

 

עזור לי לפרוש כנפיים אבא. עזור לי להאיר... לא לפחד מאדונים אפורים וחיות רעות... מאנשים בחלוקים מנהג האוטובוס מאמא עם תינוק רך בידה...

זו תפילתי, מה ביקשתי? רק להיות אני

 

היום זה פשוט לא חוקי, ולא כמטאפורה זה ממש מעוגן בחוק

ומי שהתברך והוא כדור מראות עצום, כדאי לו שיסתום ויסתתר

כדאי לו שיכלא את עצמו עמוק מתחת למעיל פרווה כבד

אחרת ימצא את עצמו בצינוק

 

חופש אשלייתי. מסתובב חופשי בעולם אך כלוא עד כדי ספק שבכלל קיים

חופש עם מחיר כבד. אולי לא משתלם יותר...

 

פעם, בבית הספר, היו שואלים אותי כל יום אם היום פורים

הייתי יותר חופשי במובן מסוים של להוציא עצמי החוצה אבל הייתי מגושם מהרבה בחינות אחרות

אני רוצה למצוא לי איזון עכשיו כשרכשתי כלים חדשים

שאולי בדרך לרכישתם גם השתבללתי מאוד מחמת ההבנה של כמה איני מוכשר לחיים האלו

 

כרגע רגרסיה קלה, אולי צירים, הכנה ללידה

אני זוכר. יש לי תעלה סודית בתוך הצינוק הזה

ומשם אפשר לראות שמיים וכרי דשא רכים ואינסופיים, בהירים, ושועלים משחקים עם פרפרים

ויש לי מפתח ויש לי כלים ויש לי צבא שלם של שיקופים

ויש לי גב ומלאכים שמסתכלים עלי בגובה עיניים, הולכים לפני ומפלסים דרכי בג'ונגל הזה

 

פחות מ-24 שעות לפור

נשימה עמוקה

אני מוכן