שלוש שש שש אפס חמש

  לעזאזל. אין לי סיבה. אין שום סיבה לזה שהלב שלי מתכווץ מכאב. מה זה החרא הזה   רציתי לכתוב "מאז שהפסקתי עם סמים וכדורים אני נורא עצובה" אבל זה לא נכון. אני נורא עצובה פאקינג מגיל 3, מאז שפחות או יותר קיבלתי תודעה בסיסית כלשהי   אני כבר לא יודעת מה לעשות. בלתי נסבל לי  

  ריק לי... בלי הוויד...  אני מתגעגעת... אני רוצה לחזור לעשן... אני יודעת שאני אחזור לעשן... אני מפחדת שאני בעצם שקרנית.. שאני מרמה את המכורים הנקיים שאני בקשר איתם... ואני מתביישת מאיך שהם יסתכלו עלי אחרי שאני אחזור לעשן... כאילו נכשלתי... ואני? אני אסתכל עלי כאילו נכשלתי? לא יודעת... לא יודעת... זה כן חוויה מעניינת, להגיד "לא" למשהו שלא הייתי מסוגלת להגיד לו לא... אבל לפעמים אני לא מבינה למה זה טוב. אני כן מבינה שאני מכורה ושבשביל לשבור את ההתמכרות אני צריכה להפסיק. אני כן מבינה שככל הנראה רק בניקיון אני אוכל להתבונן על העבר שלי ועל ההתמכרות שלי ולהבין אותם. מצד שני פשוט נשבר לי הלב כשאני לא מעשנת. אני מרגישה שזה מרחיק אותי מהאנשים שבא לי להיות קרובה אליהם. שאני מבלה איתם. אולי לא המפגשים הכי עמוקים בעולם אבל וואלה גם לבילוי יש מקום חשוב בחיים.   9 ימים בלי.  

  שוב פוחדת ללכת לישון... חושבת על להשתמש... חושבת שזה יעזור לי... אולי סתם מתגעגעת... אוף... מצד שני לא רוצה את זה בכלל... כל כך שמחה על התהליך הזה... שמחה לחזור להרגיש אותי.. עם כמה שזה כואב... וזה כואב.. נורא.. רוב הזמן זה לא כיף בכלל... אבל אני שמחה על זה.. ובכל זאת... עכשיו דוחה את רגע השינה..  איכס.. בא לי להקיא מהטבק המסריח הזה... הקטע המפגר הזה של להחליף התמכרות אחת באחרת... למה דווקא טבק? זה כל כך מגעיל.....  קניתי היום טבק והיה לו ריח חזק של זיתים. אין לי מושג איך להסביר את זה. בא לי לחזור אל המוכר הזה בשבוע הבא ולהגיד לו שהטבק שקניתי ממנו היה מסריח פצצות ולבקש בחזרה את הכסף... כוס אמק... מעצבן אם אני אעשן עכשיו, זה לא שתהיה לי סטלה מגניבה וזה גם לא שאני אשן טוב.... זה סתם.. זה ההרגל... זה הדודא לעזאזל... איך עלתה לי דודא... דווקא בימים האלו שאני מרגישה מחוזקת ומאוד שלמה עם הניקיון... אז מגיע הלילה והופ מתהפך לי...... אוף........ אני מתגעגעת לוויד...... ובא לי להקיא.. בחיים לא עישנתי כל כך הרבה טבק כמו בשבוע האחרון......   אושר בלתי תלוי הוא מדבר על אושר בל...

  התעוררתי ב5:00 בבוקר. התפללתי לפני שנרדמתי ותוך 4 ומשהו שעות קיבלתי פירות. הם היו מרים וקשים לעיכול אבל אני מודה עליהם. וכואבת. כואבת ומודה. ועצובה.    הריני משליכה עליך אבי מלכי ואלוהי את כל תנועותי, מחשבותי, רצונותי, דיבורי ומעשי שלי, של אהוביי, משפחתי, ושל כל הנלווים אלי שהכל יהיה כרצונך באמת   יום שישי: כל היום הייתי במיטה כי לילה לפני כן לא ישנתי, וגם כי הייתי מדוכאת. רק אחרי שירדה השמש שמתי לב שנורא חשוך כאן בקובייה שלי. קמתי להדליק את האור. ביקשתי מכח עליון שיעזור לי להגיע אל הפגישה בגן דבורה כדי לצאת מהבור. רק לצאת. הכח העליון נרתם והצלחתי להגיע.  זה היה מחזק מאוד, הייתה פגישה מעולה. אנשים דיברו מאוד יפה, מאוד התחברתי. כל יום לומדים כל כך המון דברים חדשים. גם כשמתעוררים בהפתעה ב5 בבוקר עם בחילה שלא עוברת. I feel u.    הצהרתי היום על ימי הניקיון שלי בקול רם, חבר טוב מהקבוצה הדגיש לי כמה חשוב שאדבר ולא אשב בצד. כמעט התעלפתי.  זה לקח בדיוק דקה- להצהיר ימים ולחבק את מצפון הקבוצה, אבל הלב הלם דקות רבות אחרי. גם על זה אני רוצה להרים תפילה: אני...

  היום היה לי יום משונה ועוצמתי. רוב הימים שלי מאז שסיימתי את התואר והתפטרתי מהעבודה הם כאלו. בעצם לא רובם, כל ספטמבר הייתי כבויה לגמרי ולא ממש יצאתי מהמיטה, אבל אוגוסט ואוקטובר היו משוגעים לגמרי. זו השבירת ריתמוס הזו. בטיול בחו"ל מן הסתם כל יום הוא משונה ועוצמתי, אבל אני רוצה להתמקד דווקא בימים האלו אחרי שחזרתי, ואחרי שכבר הצלחתי לצאת מהמיטה, או יותר נכון לא הייתי מסוגלת להשאר בה יותר. התחיל החופש הגדול שלי והנה אני עושה את כל הדברים שרציתי לעשות, שהם רבים ושונים אבל אפשר לתת לכולם כותרת אחת: החלמה. היום שלי התחיל אצל המכשפה הזו שהלכתי לפגוש. היא מטפלת עם יכולות תקשור, ככה שמעתי, והסתקרנתי אז הלכתי. לא רק בגלל הסקרנות הלכתי, אלא גם כי הרגשתי שאני צריכה עזרה. איכשהו קמתי היום עם מצברוח מרומם ולא ידעתי למה אני הולכת אליה, כי כשאני במצברוח מרומם אני מרגישה שאני יכולה לבד. היא שאלה למה באתי ואמרתי לה שאני לא יודעת, שכשהתקשרתי אליה הרגשתי שאני צריכה עזרה אבל עכשיו אני לא מרגישה את זה, אבל אני גם יודעת שמחר אני כנראה שוב ארגיש שאני צריכה עזרה.   מתוך שעה וחצי שישבתי שם אני דיברתי כ...

  הכל משתנה במהירות עצומה. רגע אחד מישהו שואל אותי מה שלומי ואני עונה לו דבר אחד, וממש חצי דקה אחרי כן מישהו אחר שואל אותי מה שלומי ואני כבר מרגישה משהו אחר לגמרי. בדברים האלו זה אף פעם לא טוב להיות על אוטומט. לעשות קונטרול סי קונטרול וי, להגיד "בסדר". משתדלת להיות מדוייקת, כנה, עם עצמי ובעקבות כך עם העולם. לא תמיד מצליחה לשמוע קולי. להבין מה אני רוצה או מרגישה. לפעמים זה שקט וריק, יש רעש בראש אבל הוא די סטטי, לא משהו עמוק, די קרוב לפני השטח אבל אי אפשר לשמוע בדיוק את המילים, לשים את האצבע. זה מזכיר לי את ההזיות-שמיעה שהיו לי, של כלמני קקפוניות כאלו, כמו פרסומות רבות שמושמעות בו זמנית, אם כי עכשיו זה שקט יותר.   זה מזכיר לי הזית-שמיעה מעניינת שהייתה לי לא מזמן, או שאולי זו לא הייתה הזיה. שכבתי במיטה ויכולתי לשמוע את השמיים, את כל היקום. יכולתי לשמוע דברים מתרחשים, רוחשים. דברים זזים. כל אלו יצרו מנגינה מעניינת והרמונית שלא שמעתי כמותה לפני כן.   באותו הלילה חלמתי על סבא, הוא ישב על כסא מלכותי וגדול, על במה. מסביב לכסא ולבמה לא היה שום דבר, רק לבן. אנשים ניגשו אליו לפי תור...

  הכאב ברגליים רק מתגבר. שיתוקי שינה תוקפים אותי וחלומות שאני נחנקת. הכדור הארור אונס את גופי לישון, אבל הוא אינו מסוגל לאנוס את המח, כך יוצא שהגוף משותק אך המח ער. מבחינה ביולוגית זה ההסבר- מערכת העצבים משתקת את הגוף כי כך ביקש הכדור, לכאורה מנגנון בריא של הגוף שבא להגן עלינו בעת שינה. המח ממשיך לפעול כי הרי זו שינה מדומה, זו שינה של אונס. מבחינה רוחנית אני משערת שהגוף האתרי והגוף הפיזי נשארים במיטה, בעוד הגוף האסטרלי יוצא החוצה מהגוף לשיטוט בארץ החלומות. הוא יוצא לשם יחד עם גוף האני, אבל פתאום בעת המסע גוף האני מחליט לחזור לגוף הפיזי. החשיבה מתעוררת אך הפקודות שמוחי שולח אל הגוף לא נענות בגלל ההשפעה של הכדור על הגוף הפיזי. הגוף האסטרלי עודנו משוטט, ולכן התחושה שנוכחות נוספת נמצאת בחדר. כשיש הרגשה שהנוכחות צועדת לקראתי [לקראת גופי הפיזי, כלומר] זה בסך הכל הגוף האסטרלי שמנסה לעשות דרכו חזרה אל שאר הגופים. לפעמים זו הרגשה מפחידה, כשגוף אחד חודר גוף אחר, ועוד יותר מפחידה כשזהו גופי שלי שמנסה להכנס ולא מצליח. בעת השיתוק איני מזהה את גופי האסטרלי, אני תמיד חווה אותו כגוף חיצוני לי, כפו...

  אני אמרתי את זה חצי בצחוק, אבל משהו בי ידע שהאבחנה של הרופא עור הקודם הייתה לא נכונה.  ידעתי שזו לא פטריית שמש. אמרתי שאני אלרגית לזיעה של עצמי. ובכן, אחרי שהתבוננו בי מיטב המומחים הם אכן טענו שזו אינה פטריה ורשמו לי כדורים נגד אלרגיה. הרופאה אמרה שהזיעה שלי "מספיק מעצבנת את העור" וזה מה שגורם לפריחה. יש בזה משהו מנחם, לדעת שאינני חווה-ביודינאמית מהלכת [טוב, אני כן, אם מחשיבים חיידקים] אבל לפחות זה לא איזה פרזיט או פטריה. איכס. זאת אחת הפאראנויות שלי, לדעת שגרים עלי ג'וקים. בטוח גרים עלי ג'וקים אבל כל עוד אני לא רואה ומרגישה אותם אז אני יכולה להדחיק את הרעיון ולהרגע. יש משהו קצת מצחיק בדבר הזה, להיות אלרגית לזיעה של עצמי. זה כאילו הגוף דורש עצלנות. "אל תזיעי" הוא אומר לי, "אחרת אתקוף". "תניחי לי לרבוץ מול המזגן", ובאמת זה מה שעשיתי בימים האחרונים והפריחה כמעט נעלמה.   אז צמח לי זנב-נוצות והעור שלי זה עור של פרינססה [שלא נתנו לה להיות פרינססה]. הנסיכה על העדשה.  רק לנוח על ענן של צמר-גפן, שלא תצא פריחה, שלא יצמח זנב, שהגוף לא יצא למלחמה....

  אז לאט לאט אני נוחתת. מתחילה את חיי מחדש. זו הגמילה הראשונה שאני מצליחה לעמוד בה- לא מעשנת וויד כבר מעל שבועיים ולא משתמשת בסוכר. [עדיין ארוחת הבוקר שלי מתוקה, כי יש גבול לכל תעלול, אבל בשאר היום אני לא נוגעת בסוכר ובדברים מתוקים]. גם בקושי נוגעת בקלונקס ושאר החברים. עדיין עם אלטרולט, אבל בהפחתת מינון. מנסה לבנות לעצמי מערכת שעות בריאה. בינתיים לא יודעת באיזו צורה אעסוק בפעילות גופנית אחרי שהבריכה שכל כך חלמתי עליה התגלתה ככישלון גמור [כיף לשחות, לא כיף איך שזה משפיע על השיער שלי. וואו נראה לי שזה הכי נשי שלי עד היום, וזו דווקא הרגשה נחמדה]. בינתיים אני חושבת שלרקוד בתחתונים בחדר זה הפתרון שלי. היום רקדתי 40 דקות וגם עשיתי כפיפות בטן וזו הייתה הרגשה נפלאה. זה נחמד כי אני יכולה לראות את עצמי במראה. כשאני רואה איך השרירים זזים זה עוזר לי להתחבר אל הגוף שלי ולאהוב אותו. אולי כשאהיה עוד יותר אמיצה אעז גם לרקוד מחוץ לחדר [לא, לא בתחתונים]. איזו הרגשה משונה, להתרסק ולקום. לפעמים אני חושבת לעצמי שבשביל לקום אני צריכה להתרסק. נרשמתי לקורס פרמקלצ'ר למרות שפחדתי שזה יהיה לי יותר מדי להכיל ...

  שם מלא: אסתי [וזהו נכון לכרגע] תאריך לידה: 3.3 בית ספר: שלא נדע מזל: דגים מידת נעליים: 40, רגל ימין טיפה יותר גדולה משמאל גובה: 1.67 משקל: 48 [זין, הודיתי בזה] מוצא: הכוסשלהאמאשלי [בוכרית, נולדתי בארץ להורים שעלו]  חיות מחמד: מיקי התוכי, וחתולי חצר, פונצ'ה הכלבה שלי שומרת עלי מהשמיים אחים: אח ואחות גדולים ממני צבע שיער: חום צבעת פעם את השיער?: כן לאיזה צבע?: - ורוד כחול ירוק אדום סגול בלונד......הכל בערך חוץ משחור תחביבים: ליצור, להפליג בדמיון, לטייל ריח אהוב: יש הרבה, קשה להחליט כרגע [וויד, הבושם והדאודורנט שלי, התחתונים של איתי] איזה שפות אתה מדבר?: עברית, רוסית [מבינה טוב מדברת עקום], אנגלית סבירה וספרדית בסיסית אוהב\ת ספורט?: אוהבת לרקוד בחדר ולשחות, לא עושה את זה מספיק רגיש לדגדוגים?: מאוד מאמין באלוהים? כן, כלמני אלוהימים מה הדבר הכי מביך שקרה לך?: מניחה שלהשתין על עצמי כשאני שתויה ולחשוב שזה לגיטימי, וגם לענות על השאלון הזה ממה את\ה הכי פוחד?: לחטוף התקף לב, לפגוע באהובים עלי, להשמיע קולי על מה אתה חושב בדר"כ לפני שאתה הולך לישון?: על הדברים שאני צריכה לעשות מחר וכלמנ...