פרידה

 הכאב ברגליים רק מתגבר. שיתוקי שינה תוקפים אותי וחלומות שאני נחנקת. הכדור הארור אונס את גופי לישון, אבל הוא אינו מסוגל לאנוס את המח, כך יוצא שהגוף משותק אך המח ער. מבחינה ביולוגית זה ההסבר- מערכת העצבים משתקת את הגוף כי כך ביקש הכדור, לכאורה מנגנון בריא של הגוף שבא להגן עלינו בעת שינה. המח ממשיך לפעול כי הרי זו שינה מדומה, זו שינה של אונס. מבחינה רוחנית אני משערת שהגוף האתרי והגוף הפיזי נשארים במיטה, בעוד הגוף האסטרלי יוצא החוצה מהגוף לשיטוט בארץ החלומות. הוא יוצא לשם יחד עם גוף האני, אבל פתאום בעת המסע גוף האני מחליט לחזור לגוף הפיזי. החשיבה מתעוררת אך הפקודות שמוחי שולח אל הגוף לא נענות בגלל ההשפעה של הכדור על הגוף הפיזי. הגוף האסטרלי עודנו משוטט, ולכן התחושה שנוכחות נוספת נמצאת בחדר. כשיש הרגשה שהנוכחות צועדת לקראתי [לקראת גופי הפיזי, כלומר] זה בסך הכל הגוף האסטרלי שמנסה לעשות דרכו חזרה אל שאר הגופים. לפעמים זו הרגשה מפחידה, כשגוף אחד חודר גוף אחר, ועוד יותר מפחידה כשזהו גופי שלי שמנסה להכנס ולא מצליח. בעת השיתוק איני מזהה את גופי האסטרלי, אני תמיד חווה אותו כגוף חיצוני לי, כפולש, שד, גנב, רוצח. אולי זה ככה בגלל שהמח נבהל, הוא רגיל להיות הבוס ופתאום לא מקשיבים לו. הוא נכנס למצב הגנה. הוא שולח לפה אותות "תצרח" אבל הפה לא יכול לצרוח.

כל הרגע המבעית הזה נמשך שניות בודדות והנה הגופים מתאחדים והשליטה חוזרת אל גוף האני. העיניים נפקחות, היד מהר נשלחת אל מתג האור.

אני קוראת לאיתי שיבוא לשמור עלי.

 

---

 

זה גרם לי לתהות לגבי סבא האהוב שאתמול נטמן באדמה. חשבתי לעצמי האם הוא עזב את גופו הפיזי בנחת, או שניסה לחדור אותו שוב. אני מניחה שזה מאוד שונה כשמתים, כי שלושת הגופים עוזבים ביחד את הגוף הפיזי. זה גם שונה כי הוא היה מורדם במשך שמונה עשרה ימים, ואלוהים יודע כמה הוא שוטט באותם ימים, איזה גופים שכבו במיטה ואיזה נכנסו ויצאו בהשפעת כל המורפיום הזה.

סבא היה עטוף אתמול בבד לבן. אולי זו הייתה טלית? זו פעם ראשונה שאני נוכחת בטקס לוויה יהודי. [עד היום לא ממש נכחתי בהלוויות כאן בארץ. הייתי בהלוויה של בת של חבר לא מזמן, אבל לא נתנו לנשים להכנס, אפילו לא לאמא של הילדה שנפטרה. הייתי באזכרות של בר, קברתי את פונצ'ה הקטנה באינטימיות עם שלושה חברים, והתבוננתי איך שורפים גופות על נהר הגנגס]. הטקס אתמול נראה לי קר ומנוכר, לא מיטיב עם המת ועם החיים שנפרדים ממנו. סבא שכב שם עטוף והיו כמה גברים שדיברו. הנשים עמדו בצד אחד והגברים בצד השני, ובאיזשהו שלב אנשים איבדו סבלנות ולא הקשיבו יותר למה שמספרים על סבא ולתפילות. בצד של הנשים, שם אני הייתי, התחילו לקרקר ולפטפט. האקוסטיקה שם הייתה מצויינת, ובשילוב עם המצב הרגיש בו הייתי נוצרה קקפוניה מוחלטת בתוך הראש שלי שגרמה לי פשוט לרצות לצעוק שיסתמו את הפה שלהם כבר ויפסיקו לצלם עם האייפון את סבא. שיניחו לו לעזוב. אולי אני טועה והמכשירים האלו לא גורמים להפרעה אנרגטית. אולי אני טועה והאדם הוא גוף פיזי בלבד, ובכל זאת, העיסוק במכשירים האלו בטקס כל כך מרגש- הפריע לי. אמרתי לעצמי שרוחו של סבא כל כך גדולה ועוצמתית ונקייה מעכבות, שבטח לו זה לא מפריע כמו שלי זה מפריע, וזה קצת הרגיע אותי.

 

הרבה אנשים באו להפרד מסבא, בין שמונים למאה איש. כל מי שדיבר עליו הזכיר את חיוכו, שללא ספק היה משרה שלווה על מי שזכה לראותו. סבא בשבילי היה מקור להשראה. משכין שלום אמיתי. לא שלום עולמי כזה אמורפי ורחוק, אלא שלום פנימי. אומרים "השלום מתחיל בתוכי" והשלום ללא ספק התחיל בתוך סבא שלי והוקרן ממנו החוצה. סבא עבר הרבה בחיים שלו- הרבה חוויות יפות וגם קשות. לפעמים חיים כל כך ארוכים ומלאי חוויות יוצרים אנשים מסובכים, אבל סבא שלי היה נקי כמו תינוק, זך וטהור מבפנים. כל מה שעבר עליו בחייו רק הפך אותו ליותר ויותר שלם ונינוח. סוג של בודהה או מלאך. לפעמים לזקנים יש רעיונות שנשמעים לדור הצעיר מיושנים ולא רלוונטיים, אבל כשסבא היה מדבר איתי, אני רציתי לשתות כמו צוף את המילים שלו, את החוכמה שלו. אף פעם לא פקפקתי בה. תמיד רציתי עוד ממנה, לחקוק אותה במוחי. קולו של סבא נחלש בשנים האחרונות. ככל שהזדקן הפסיק לדבר איתי עברית ודיבר רק ברוסית. הוא היה 'משחרר' משפט פה-משפט שם, מטפטף לי טיפות קטנות מהחוכמה שלו, אך רוב הזמן שותק. כל פעם שפתח את פיו והתחיל ללחוש את חוכמתו, זקפתי את אוזניי ופתחתי את ליבי ורציתי עוד ועוד. 

 

אני יודעת שלסבא ולי היה קשר מיוחד. הייתי מיוחדת בשבילו והוא אהב אותי. זה כנראה קשור גם לזה שאני קרויה על שם אמא שלו, שמספרים שהייתה צדיקה וחכמה. אומרים שאני מאוד דומה לה. קיבלתי מסבא את העיניים והאף וקמצוץ של נחת רוח ונטיה להמנע מויכוחים. קיבלתי ממנו את היכולת פשוט לחייך כשמשהו מעצבן או טיפשי קורה. הוא היה אלוף בזה ולי יש עוד הרבה ללמוד. בפעם האחרונה שישבנו בביתו, כשעוד היה בהכרה ודיברנו, הוא אמר לי שהוא מאוד בודד. הוא ביקש שאבוא לגור איתם. לא יכולתי. זה עצוב לי מאוד ואם הייתי יכולה להתפצל לכמה אסתי אז הייתי מצמידה אסתי אחת לכל סבא וכל סבתא. אני משתדלת שלא לכעוס על עצמי שלא הייתי שם בשבילו. אני יודעת שסבא כבר שבע מהחיים, הוא אמר את זה יום לפני שהדרדר בפתאומיות והנשימו אותו בבית החולים. הוא אמר שהוא רוצה לעזוב ולכן אני שמחה בשבילו על עזיבתו. מגיע לו לנוח, הגיע הזמן. יש גבול לכל דבר...

כנראה שסבא כבר החל להפוך למלאך של ממש, וכל שנותר לו הוא לעזוב את גופו ולעשות את המטמורפוזה.

 

 

 

---

 

 

ושוב זה, יחד עם המילים, למרות שכבר שמתי ממש לא מזמן, כי עדיין

 

 https://www.youtube.com/watch?v=OReJIwNVOz4&feature=youtu.be

His father died and left him a little farm in New England

All the long black funeral cars left the scene

And the boy was just standing there alone

Looking at the shiny red tractor

Him and his daddy used to sit inside

And circle the blue fields and grease the night

It was if someone had spread butter on all the fine points of the stars

'Cause when he looked up they started to slip

Then he put his head in the crux of his arm

And he started to drift, drift to the belly of a ship

Let the ship slide open, and he went inside of it

And saw his daddy 'hind the control board streamin' beads of light

He saw his daddy 'hind the control board

And he was very different tonight

Cause he was not human, he was not human

 

And then the little boy's face lit up with such naked joy

That the sun burned around his lids and his eyes were like two suns

White lids, white opals, seeing everything just a little bit too clearly

And he looked around and there was no black ship in sight

No black funeral cars, nothing except for him the raven

And fell on his knees and looked up and cried out

No, daddy, don't leave me here alone"

Take me up, daddy, to the belly of your ship

Let the ship slide open and I'll go inside of it

"Where you're not human, you are not human

 

But nobody heard the boy's cry of alarm

Nobody there 'cept for the birds around the New England farm

And they gathered in all directions, like roses they scattered

And they were like compass grass coming together into the head of a shaman bouquet

Slit in his nose and all the others went shooting

And he saw the lights of traffic beckoning like the hands of Blake

Grabbing at his cheeks, taking out his neck

All his limbs, everything was twisted and he said

I won't give up, won't give up, don't let me give up"

I won't give up, come here, let me go up fast

Take me up quick, take me up, up to the belly of a ship

"And the ship slides open and I go inside of it where I am not human

 

I am helium raven and this movie is mine

So he cried out as he stretched the sky

?Pushing it all out like latex cartoon, am I all alone in this generation

We'll just be dreaming of animation night and day

And won't let up, won't let up and I see them coming in

Oh, I couldn't hear them before, but I hear 'em now

It's a radar scope in all silver and all platinum lights

Moving in like black ships, they were moving in, streams of them

And he put up his hands and he said, “It's me, it's me

I'll give you my eyes, take me up, oh now please take me up

I'm helium raven waitin' for you, please take me up

Don't let me here,” the son, the sign, the cross

Like the shape of a tortured woman, the true shape of a tortured woman

The mother standing in the doorway letting her sons

No longer presidents but prophets

They're all dreaming they're gonna bear the prophet

He's gonna run through the fields dreaming in animation

It's all gonna split his skull

It's gonna come out like a black bouquet shining

Like a fist that's gonna shoot them up

Like light, like Mohammed Boxer

Take them up up up up up up

Oh, let's go up, up, take me up, I'll go up

I'm going up, I'm going up

Take me up, I'm going up, I'll go up there

Go up go up go up go up up up up up up up

Up, up to the belly of a ship

Let the ship slide open and we'll go inside of it

Where we are not human, we're not human

 

Well, there was sand, there were tiles

The sun had melted the sand and it coagulated

Like a river of glass

When it hardened he looked at the surface

He saw his face

And where there were eyes were just two white opals, two white opals

Where there were eyes there were just two white opals

And he looked up and the rays shot

And he saw raven comin' in

And he crawled on his back and he went up

Up up up up up up

...

We like birdland