ככה פתאום
התעוררתי ב5:00 בבוקר. התפללתי לפני שנרדמתי ותוך 4 ומשהו שעות קיבלתי פירות. הם היו מרים וקשים לעיכול אבל אני מודה עליהם.
וכואבת. כואבת ומודה.
ועצובה.
הריני משליכה עליך
אבי מלכי ואלוהי
את כל תנועותי, מחשבותי, רצונותי, דיבורי ומעשי
שלי, של אהוביי, משפחתי, ושל כל הנלווים אלי
שהכל יהיה כרצונך באמת
יום שישי: כל היום הייתי במיטה כי לילה לפני כן לא ישנתי, וגם כי הייתי מדוכאת. רק אחרי שירדה השמש שמתי לב שנורא חשוך כאן בקובייה שלי.
קמתי להדליק את האור. ביקשתי מכח עליון שיעזור לי להגיע אל הפגישה בגן דבורה כדי לצאת מהבור. רק לצאת. הכח העליון נרתם והצלחתי להגיע.
זה היה מחזק מאוד, הייתה פגישה מעולה. אנשים דיברו מאוד יפה, מאוד התחברתי. כל יום לומדים כל כך המון דברים חדשים.
גם כשמתעוררים בהפתעה ב5 בבוקר עם בחילה שלא עוברת. I feel u.
הצהרתי היום על ימי הניקיון שלי בקול רם, חבר טוב מהקבוצה הדגיש לי כמה חשוב שאדבר ולא אשב בצד. כמעט התעלפתי.
זה לקח בדיוק דקה- להצהיר ימים ולחבק את מצפון הקבוצה, אבל הלב הלם דקות רבות אחרי. גם על זה אני רוצה להרים תפילה:
אני רוצה להשמיע קולי בלי פחד. בקול רם וברור, בלי להרגיש שאני מתעלפת.
אני חושבת לעצמי איך מסתדר הקטע הזה ש...אנשים עושים טעויות... עם הקטע הזה של רצון האלוהים...
אולי זה קצרים בזיהוי... לפעמים אני חושבת שאני כנה, מחוברת, עושה עשייה טובה, ואז מקבלת פטיש על הראש....
לא יודעת, אולי גם פטיש על הראש זה חלק מרצון האלוהים...
כמה כאב...
עריכה: 7:00 בבוקר- מתאפקת לא לפגוע בעצמי.
7:30- כעס גדול מציף אותי.
7:51- נזכרתי שכל מי שהתקשר אלי אתמול שאל "מה, את ישנה?" עד כדי כך האנרגיה נמוכה כאן.......
תגובות
הוסף רשומת תגובה