שלוש שש שש אפס חמש

  למה לא היום? כי איתי מגיע למה לא מחר? כי חנן מגיע אולי השם שלח אותם בכוונה, אולי אני מתרצת אם אני אתלה את עצמי זה לא יהיה בבית זה יהיה ביער אני לא רוצה שההורים ייבהלו למרות שאמא, עם החוש האמהי המחודד שלה בטוח תארוב לי ביער בין השיחים עוד לפני שאלמד איך עושים את הקשר אולי אני צריכה לקבל עזרה למרות שבמילא אני פחדנית אז לא אעשה את זה מצד שני, הדברים שטענתי פעם שעוצרים אותי, כבר פחות משנים לי היום פעם אמרתי שפונצ'ה היא מה שמשאיר אותי כאן פונצ'ה האהובה שלי פעם זה עוד איכשהו הזיז לי, חוקי הקארמה לחזור לגוף תינוקי עם אותה נפש מצ'וקמקת, להתחיל הכל מהתחלה מעניין אם בגלגול הקודם הרגתי את עצמי אולי המשימה הנוכחית שלי היא להצליח לסחוב פה ולתת להשם את הכבוד לשים את הקאט פעם זה עוד הזיז לי, המשימה, ולבצע אותה, ולהתקדם... היום אני פשוט מקווה שהכל ייגמר. מקווה שכל מה שסיפרו לי [וגם מה שראיתי בעצמי] על עולמות עליונים זה פשוט שקרים. מקווה שכשאמות לא תהיה המשכיות של הדבר הנורא הזה שנקרא אני.   ואולי כל המצב הזה זה תוצאה של הסתמכות על מה שנמצא בקרבי ולכן רוצה להמית את עצמי אולי להשאר כאן בקי...

תמיד רציתי לכתוב על הטקסים שהיו לי. לאגד את כל החוקים לכדי מסמך. האמת היא שכבר בגיל 8 כתבתי מחברת ובה החוקים, אבל חצי מזה כתוב בשפה הסודית שלי, וגם לא כתובים שם כל החוקים, רק הבסיסיים ביותר. [מתי להתפלל, מתי להתנצל, לתקן את הדברים הלא טובים שעשיתי...] תמיד הייתי ילדה מסודרת ואובססיבית. היו לי חוקים משונים משלי לכל דבר, והכל היה חייב להתבצע בדיוק מוחלט. הטקס הראשון שזכור לי הוא טקס הלילה, שכלל בתוכו כמה טקסים.   אני זוכרת שהטקס הזה היה כל כך ארוך, שאמא הייתה אומרת לי בשעה 6 להתחיל את הטקס שלי, כדי שאוכל ללכת ב8 לישון. החלק העיקרי בטקס הזה היה איסוף של "לילה טובים". החוק אמר שאני צריכה להשיג 5 לילה טובים בלילה- שזה היה פחות או יותר הגיוני מאחר והיינו 5 אנשים בבית.   איך משיגים לילה טוב?- אם אני אומרת לילה טוב ועונים לי, אני מקבלת נקודה אחת. אם אומרים לי לילה טוב ואני עונה זה 2 נקודות. [אם לא עניתי אז אין נקודה]. מכאן- שדי פשוט להשיג 5 נקודות. מספיק שאני אגיד לילה טוב ל3 מבני הבית והם יענו לי, ועוד אחד מהם צריך להיות זה שיגיד ראשון כדי...

  היום התעוררתי בבהלה. מיקי, התוכי האהוב שלי, שבדרך כלל שקט במיוחד, צרח וצווח שלא כהרגלו. אולי בכל יום אחר לא הייתי מזנקת כך מהמיטה, אבל היום... היום לפני 8 שנים פופאי האהוב לי נפטר. לפני פופאי גידלתי דגים ואוגרים, שכמובן גם אליהם הייתי מאוד קשורה, וכל מוות של אחד מהם היה שובר את ליבי. כולם נקברו באהבה וכאב גדולים, לכולם הכנתי מצבות קטנות מקיסמים. אני זוכרת שפעם פיטרו אותי מעבודה בחנות חיות, כי באמצע יום העבודה יצאתי לקבור בחוץ את אחד הדגים שמת, אבל זה לא הנושא. פופאי הצטרף למשפחה שלנו כשאני הייתי בת 9. אני זוכרת את הערב הזה היטב. היינו בבית, אני ואבא. אמא הייתה בעבודה. אבא ישב מול המחשב ואני הרגשתי בודדה. אני לא יודעת מאיפה הרעיון הזה עלה במוחי, כשפניתי אל אבא- "אבא. אני רוצה תוכי". למרבה הפלא אבא הסכים, ואפילו שלח אותי להתלבש במהירות. אני לא זוכרת מה לבשתי, אבל זוכרת את הנעליים שנעלתי. הן היו ירוקות עם פסים אדומים. נסענו אל חנות החיות. המוכרת הסבירה לנו מעט על התוכים, והחלטנו שנלך על תוכי מסוג קוקטייל. היא הגישה לנו כלוב עם הרבה תוכונים מתוקים בפנים וביקשה שאבחר. לבחור זה ק...

                מילים בפעם אחרת......  לילה טוב ישראבלוף

  למה אני מתכוונת כשאני אומרת התקף? למה דווקא המילה הזאת- התקף. מה זה המילה הזאת, מילה של משהו שתוקף יכולתי לקרוא לזה התקף חרדה אבל זה לא זה לא, נכון? אני יודעת טוב מאוד מה זה התקף חרדה, זה לא. לפעמים אני קוראת לזה התקף חרדה קיומית כי זה לא התקף חרדה רגיל. זה חרדה מעצם הקיום, זה פשוט חושך אינסופי שנופל עלי כזה שגורם לחפצים החדים בחדר שלי להראות מושכים כמו שהם נראו לפני 9 שנים..   זה כשאני לא מצליחה לצאת מהבית, לא מצליחה לצאת מהמיטה לפעמים יש גם את הדובדבן שעל הקצפת שזה השיבושי חושים. כן, שיבושי חושים נקרא לזה. זה המצב הזה שאפילו לקום כדי לקחת את הכדור שישים לזה סוף, זו משימה מורכבת ואז לצערי זה נמשך יותר מדי זמן.. כל היום צמרמורות...  אני שמחה שלפחות הצלחתי לבכות טיפה לקראת סוף היום..וזה שחרר מעט בחילות ושלשלתי כמו חזיר. כמו מופרעת אכילה טובה רצה אל המשקל לבדוק אם יצא לי משהו טוב מכל הסיפור..   כנראה שלא השתניתי, שאני אותה אחת בדיוק.  אותה אחת שבגיל 3 סירבה להוריד גרביים, שבגיל 6 אפשר היה להקים דת חדשה עם אוסף הטקסים שלה.... אותה אחת שבגיל 9 סיפרה לכולם שהיא עוז...

רוצה לכתוב אבל לא מצליח רוצה לבכות אבל אין אין מה לבכות אין דמעות אולי זה מחלה ואולי זה הריפוי שהגיע ככ זר לי שנראה כאילו משהו השתבש לשמור על עירנות, זה הכי חשוב בשלב הזה של השנה, אוגוסט. הקיץ זה הזמן שהכי חשוב לשמור על עירנות- כי הכל זוהר וחזק וכל החושים מגורים- ואז האף מוביל במקום השכל ויש בזה גם יופי, וחוכמה גדולה. בגוף יש חכמה גדולה שאין בראש- וככה קורה מצב שאין לי מושג איזה יום היום ואני (!) בלי שעון... ובכל זאת- הדברים קורים. כל מה שצריך לקרות קורה- אפילו קורה בצורה קסומה יותר מאשר אם הראש היה מוביל ולא האף, כי הראש לפעמים מאוד מפריע, המח של בני האדם ככ אוהב להמציא דברים... להתעלם מהאמת.... בכח..... גם אם היא מול הפרצוף...... האף מתעסק רק עם אמת.... האמת של הטבע, האחת. אז האף לוקח אותי למקומות משונים.. ופה נכנס הרעיון של עירנות.... כי הוא יכול לקחת אותי ליער לחפש גמדים וזה מאוד נחמד, והוא יכול גם להכניס אותי לאיזה מיטה של בחור.... ואז....  אני לא יודעת מה אז... אז כנראה צריך עירנות.... שלא יקרה פתאום מצב שנסתם לי האף והשכל מתעורר ומתחיל לשאול מה ולמה... מופתע לגלות אותי שוב ב...

  אסור לי לקרוא יונה וולך יותר, זה עושה אותי בוטה.         עריכה- הנה עוד... משהו.. שיצרתי אתמול  the birth of venus

  זה התפקיד שלי לתווך בין עולמות בנוסף לכך שאני אחראית שעון למרות שאני בחופש מהשעון כבר כמה ימים זה חלק מהקיץ השעון שייך לחורף בכל מקרה תמיד אני בין לבין תמיד אני לוויתן בשמיים או ציפור במים עמוקים תמיד האור שהוא אני מאיר מקומות חשוכים באתי להקל על החלפת התדר באתי להיות התחלה של אנושות חדשה יש אנשים שמביאים מוות ויש אנשים שמביאים חיים ויש אנשים שיש להם תפקיד שהוא קשה במיוחד- הם האנשים שנשלחים להביא חיים אל המקומות שהמוות ספוג בהם בקירות בריצפה באדמה בבשר בעיניים המקומות שהאנשים החיים באמת, שהם אור מהלך- פשוט לא שורדים אותם הם לא יכולים להיות שם כי הם נכבים אבל אני מיוחדת. אני אור עוטה עור מת עור של פיל מת או שלא רק העור מת? כך או כך אני צועדת בראש מורם ומסיכת אב"כ לגיהנום  אני משאירה את הפחדים שלי והכאב שלי בבית ולפעמים לפעמים אני שוכחת דמעה אחת בכיס בכוונה או לא בכוונה והיא יוצאת כשאש הגהנום שורפת קטנה מכדי לכלותה טיפה אחת מתוך האל, האוקיינוס וכדי שלא אכבה בעצמי, כל חברי חיים חיים אך לא צועדים אל הגיהנום אלא אל גן עדן לקטוף פירות אהבה ולהעביר אלי כדי שאעביר אליהם, המתים ואני ...