מתווכת בין עולמות

 

זה התפקיד שלי

לתווך בין עולמות

בנוסף לכך שאני אחראית שעון

למרות שאני בחופש מהשעון כבר כמה ימים

זה חלק מהקיץ

השעון שייך לחורף

בכל מקרה

תמיד אני בין לבין

תמיד אני לוויתן בשמיים

או ציפור במים עמוקים

תמיד האור שהוא אני מאיר מקומות חשוכים

באתי להקל על החלפת התדר

באתי להיות התחלה של אנושות חדשה

יש אנשים שמביאים מוות

ויש אנשים שמביאים חיים

ויש אנשים שיש להם תפקיד שהוא קשה במיוחד-

הם האנשים שנשלחים להביא חיים אל המקומות שהמוות ספוג בהם

בקירות בריצפה באדמה בבשר בעיניים

המקומות שהאנשים החיים באמת, שהם אור מהלך- פשוט לא שורדים אותם

הם לא יכולים להיות שם כי הם נכבים

אבל אני מיוחדת. אני אור עוטה עור מת

עור של פיל מת

או שלא רק העור מת?

כך או כך

אני צועדת בראש מורם ומסיכת אב"כ לגיהנום 

אני משאירה את הפחדים שלי והכאב שלי בבית ולפעמים

לפעמים אני שוכחת דמעה אחת בכיס

בכוונה או לא בכוונה

והיא יוצאת כשאש הגהנום שורפת

קטנה מכדי לכלותה

טיפה אחת מתוך האל, האוקיינוס

וכדי שלא אכבה בעצמי, כל חברי חיים

חיים אך לא צועדים אל הגיהנום

אלא אל גן עדן

לקטוף פירות אהבה ולהעביר אלי

כדי שאעביר אליהם, המתים

ואני פוגשת את חבריי בחזרתם מגן עדן

מחבקת אותם ומקבלת מהם משלוח לעולם הארצי

ונפרדם מהם לשלום וצועדת שוב בדרך המוות

כשהמשלוח בידיי

צבעוני חופשי פועם

אני מחזיקה בו בידיים רועדות

רוצה לפתוח את האריזה בעדינות

ולאכול את הפרי בעצמי

רוצה לעשות אחורה פנה 

לא לצעוד עוד בדרך המוות לא להביא יותר חיים לשם

לא להזדקק עוד למסיכה להגנה מפני החיצון

אולי זה הזמן לקידום בתפקיד

אולי אני כבר מספיק אור בשביל לקטוף פרחי אהבה עם חבריי

אולי אם אמשיך להגיע לשם, אכבה

ואהפוך לאחת מהם

 

 

 

 

 

[זה לא שיר. זה קיא-כתיבה בשורות קצרות המתאר את תחושתי הנוכחית. סה"כ אני בסדר, אם מישהו תהה וזה].