אימפוטנציה של מילים
רוצה לכתוב אבל לא מצליח
רוצה לבכות אבל אין
אין מה לבכות
אין דמעות
אולי זה מחלה ואולי זה הריפוי שהגיע
ככ זר לי שנראה כאילו משהו השתבש
לשמור על עירנות, זה הכי חשוב בשלב הזה של השנה, אוגוסט. הקיץ זה הזמן שהכי חשוב לשמור על עירנות-
כי הכל זוהר וחזק וכל החושים מגורים- ואז האף מוביל במקום השכל
ויש בזה גם יופי, וחוכמה גדולה. בגוף יש חכמה גדולה שאין בראש- וככה קורה מצב שאין לי מושג איזה יום היום ואני (!) בלי שעון... ובכל זאת-
הדברים קורים. כל מה שצריך לקרות קורה- אפילו קורה בצורה קסומה יותר מאשר אם הראש היה מוביל ולא האף, כי הראש לפעמים מאוד מפריע,
המח של בני האדם ככ אוהב להמציא דברים... להתעלם מהאמת.... בכח..... גם אם היא מול הפרצוף......
האף מתעסק רק עם אמת.... האמת של הטבע, האחת.
אז האף לוקח אותי למקומות משונים.. ופה נכנס הרעיון של עירנות....
כי הוא יכול לקחת אותי ליער לחפש גמדים וזה מאוד נחמד, והוא יכול גם להכניס אותי לאיזה מיטה של בחור.... ואז....
אני לא יודעת מה אז... אז כנראה צריך עירנות.... שלא יקרה פתאום מצב שנסתם לי האף והשכל מתעורר ומתחיל לשאול מה ולמה...
מופתע לגלות אותי שוב במקום הכי נפלא והכי נורא.... הגבולות הדקים בין להזדיין לבין לעשות אהבה......
ולמה תמיד מגיע הרגע הזה שנסתם לי האף
לעזאזל
(או לא לעזאזל, אולי ברוך השם. בכל אופן, תפס אותי לא מוכנה השכל הזה. תפס אותי עירומה. בפעם הבאה עלי להפעיל את הראש מראש)
Blobfish harmony
תגובות
הוסף רשומת תגובה