עוד עדכון מצונזר+ צילומים מאומן

אמנם ישראבלוג לא נסגר בסוף, אבל מאז שהיה אמור להסגר לא באמת כתבתי כאן. לא כמו שרציתי. לא כמו שהייתי זקוקה. כי כמעט כל מה שאני רוצה לכתוב עליו זה אתה. ואני לא רוצה שתקרא. ואני חושבת שזה לא פייר שבנוסף לכך שאיבדתי את אהבתי אני מאבדת גם את המקום בו שפכתי את ליבי. ובכלל יש כלמני דברים לא פיירים בסיפור הזה, אבל משתדלת לזכור שאני בוחרת. אני בוחרת להיות איפה שאני עכשיו, ואם ארגיש שזה עובר לי גבול מסוים, אז אלך למקום אחר. בינתיים זה כואב ופוצע. מקווה שאדע לאמוד את הנזק ולהרגיש אם הגבול נחצה. מקווה שאוכל למצוא בדרך גם שמחה. כבר מצאתי אותה, אבל אז שוב. כמו הירואין לוריד למכור נקי והכל מהתחלה. אין נחת. יש המון בכי. אולי זה הגל האחרון שישטוף את כל השאריות ויכריע מה הלאה, לפחות בעניין האפיזודה הספציפית הזו. כמובן שעוד הרבה גלים מחכים לי, בכל העניינים כולם...

אני כלכך עצובה. אוף. לא יכולה לחכות ליום ההולדת. לפחות קצת תשומת לב ומתנות ולא יודע מה. תחושה אשלייתית [?] שלאנשים אכפת ממני. לפחות אצא ואקנה לי קצת מתנות. אטפח את עצמי קצת. ארגיש יפה קצת. אולי חבר או חברה יבואו לבקרני.

...............

זו ההזדמנות האחרונה ויש לה תאריך בה יפוג תוקפה. אני לא יכול להרשות לעצמי ככה. ובינתיים- רק להיום. רק להיום. איך לא למלמל כמנטרה אלא ממש להפנים בגוף האתרי?

אולי ביער. אולי בריקודים.

הנסיעה הייתה טובה משציפיתי, ועכשיו לחזור זה קשה כי התחדד לי שמה מאיזה חלקים בחיי אני פחות מרוצה כעת. ככ התחדד שעומד בגרון.

תפילה לשכינה-

או שתקח ממני את הבעיות שלי, או שתעזור לי להבין איך מה שקורה לי עכשיו הוא לטובה. תעזור לי להרגיש אותך, השוכן בי, תעזור לי להרגיש אותי

תמונות שצילמתי באומן-