שיחה עם אבא
כל הקולות סותרים את עצמם
כל הקולות צודקים
אתה שומע? אלוהים
אינני
הנך
אני רואה אותך
אל תגיד לי להוריד נעליים אלא אם הריצפה נקייה
גרביים זה מינימום אם לא נעלי בית חמימות ורכות
גם בקיץ
אל תציבי לי תנאים
אני אלוהים
גם אני אלוהים
אז למה את עם נעליים?
כי יש לי חורים
את המצאת את החורים
אני רואה אותם
פעורים כמו בור ללא תחתית
כמו תהום
אינך רואה?
אני רואה. את בת של מלך
אינני קדושה מעונה.
את בת יענה
אני מעדיפה להיות אמו, לבקוע מביצה בצבע של ים
מה לך ולים?
שום דבר לי ולים, חוץ מפחד
אינסופי כמו החורים שלי
את מדברת שטויות
את מבלבלת אותי
כבר אינני מבדיל מי את ומי אני
אתה בן של מלך
את חוצפנית
איני חוצפנית. כואב לי
תנוח דעתך
דעתי מפרפרת בכוחות אחרונים
פרפרית, דעתך
לא רק דעתי
את קוראת לי פרפר?
לא, אני קוראת לעצמי גבר טיפוסי
אני לא מאמינה שהמלך בעצמו נפל אל רשת הפירושים המוטעים
ביתי, וכי יש כבוד גדול מזה?
אתה צודק אבא
שלמותינו היא בחוסר השלמות
בגלל זה אנחנו מפוזרים, חלקים חלקים, כדי לזכור שביחד אנחנו אחד
חלקים חלקים וחלקים מחוספסים כמוך, יא בינתי
אבא, אתה יודע ערבית?
אני יודע הכל
אז תאמר לי מה עכשיו
עכשיו זה עכשיו, אין מה להגיד בנושא
את שואלת אותי מה לעשות?
הרי את יודעת שאין מה לעשות
והשינוי קורה מעצמו
את יודעת את זה גם אם את שוכחת את זה
הנטייה הטבעית היא לחשוב שכל הזמן צריך לעשות משהו
עכשיו זה עכשיו ביתי
שימי נעליים ותסתכלי לי בעיניים
אבל אין לך עיניים אבא
זה בגלל שאני אנתרופוסוף
נאו-כיפה אדומה שכמותך
אנתרופוסוף טוב הכל טוב
זו רק ההתחלה, והייתי קורא לך עכשיו מותק אבל אין לי סבלנות לדגים משוקולד
אתה יכול לקרוא לי מותק, אבא
כל החיים התפללתי בשירותים, תרגיש חופשי, באמת
אני אוהב את זה שאת מדברת איתי כאילו אני חבר
נכון שגם אתה בודד לפעמים?
נכון שחיבבת את חוני המעגל דווקא בגלל שהוא היה קצת מבולבל? שלא נאמר מעוגל
אין לך מושג כמה התגעגעתי אליך
יש לי, לא נפגשנו עידנים, מה אתה חושב, שאני לא התגעגעתי?
אני לא חושב, ואני לא יודע ערבית
כי אני לא צריך לדעת ערבית או לחשוב
אני פשוט קיים
אם אתה פשוט אז למה כולם רבים עליך ומנסים לפרש אותך ולהתפלפל על מה שבכלל לא אמרת?
כל הקולות סותרים את עצמם
כל הקולות הם אותו הדבר
וכל הקולות צודקים
תגובות
הוסף רשומת תגובה