פפפ"פ- פוסט, פראנה-פרו אנה, פרמקלצ'ר, ועוד
אתמול בלילה חלמתי שאמא שלי לכלכה לי את הקערה שאני אוכלת בה כבר 20 שנה ודואגת לשטוף כל ערב ולהניח על השיש כדי שתהיה מוכנה לארוחת הבוקר. בחלום אני דאגתי לשטוף אותה ולהניח על השיש כמו בכל יום, אבל כשחזרתי למטבח ראיתי שהיא בכיור, מטונפת. כעסתי על אמא שלי ובתמורה היא התחילה להוכיח אותי על זה שכל השנים החיבוקים שלי היו קרירים. אז קרה העניין המוזר הבא- אני התחלתי לענות לה בכעס, וכל מילה שאמרתי לה, ראיתי ויזואלית מול הפנים, כלומר את האותיות. ראיתי את המילים שלי נכתבות באוויר, ובניתי את המשפטים מילה אחר מילה: קודם את שמה של אמא, ואחר כך את התוכן. בכל משפט שאמרתי הוספתי את שמה בהתחלה. כל משפט שסיימתי לבנות, מרחתי עליו וואסבי בדיוק במידה הנכונה, בצורה מדוקדקת מאוד. כשהתעוררתי כתבתי את החלום שלי, ואחרי שכתבתי אותו חשבתי לעצמי שזה מאוד מוזר, למרוח ווסאבי על מילים שמרחפות באוויר. ובכלל, ממתי אני קוראת לאמא שלי בשמה ולא "אמא"?
היום בקורס הייתה לנו הרצאה על גידול היידרו ולא כל כך התחברתי לדברים שקרו ונאמרו שם. הבנתי שחשוב לי מאוד החיבור לאדמה כשמדובר בגידול האוכל שלי, וכנ"ל הקשר האנושי עם הצמח. מאוחר יותר הייתה הרצאה מהפנטת של הילמר קונמן בנושא גידול דבורים ביו דינאמי, שבהחלט אשוב ללמוד ממנו יום אחד. בסוף היום הייתה אמורה להיות הרצאה בנושא גינון ורטיקלי אבל לא נשאר זמן כי אנסנו את הילמר בשאלות. לשמחתי הלכתי עם הגנן לבית קפה בסוף יום הלימודים וזכיתי בכוס מיץ תפוזים, שיעור פרטי בגינון ורטיקלי וגינון מרפא, וטרמפ עד הבית.
עכשיו אני עייפה, ומחר יש לי יום חופש לשמחתי. אולי אלך לבנק ולבקר כמה חברים, תלוי במצב הרוח [על כל המשתמע מכך, בעיקר בענייני מזג אוויר, כי אמרו שיהיו רוחות חזקות מחר].
בנושא אחר לגמרי, רציתי לשתף כאן איזו הודעה שכתבתי באיזה פורום, סתם כי זה משהו שהעסיק אותי כמה זמן:
בעיני, אמנם לאנשים שסובלים מאנורקסיה יש בעיית דימוי גוף, אבל אפשר להסתכל על זה גם בצורה רחבה יותר, ולומר שיש שם "קצר" בתקשורת עם העולם, כי לאכול בעיני זה סוג של תקשורת עם העולם, זה הכנסה של משהו ממנו לתוכינו. חלק גדול ממחלת האנורקסיה עוסק סביב שליטה, סביב הרצון לא להיות תלוי בגורם חיצוני גשמי. הרבה אנורקסיות מתארות תחושה של טוהר כשאינן אוכלות, משהו שהוא יותר חזק מהתשוקות הגשמיות. גם הרצון להיות קטן יותר מבחינה פיזית, או אפילו הרצון למות, קשור לכמיהה להיות "פחות גוף ויותר רוח" [אמנם בצורה חולה ומעוותת, אבל קשור...]
כמובן שיש הבדלים רבים בין אנורקסיה לפראנה, ומובנים מסויימים אפשר לומר שזה ההפך הגמור, כי הפראני רוצה להיות ניזון מהעולם ולהכניס לתוכו את המזון בצורה הכי בסיסית שלו: אור. [לעומת אנשים שאוכלים צמחים או נבלות למשל- שזה בעצם לאכול משהו ש"אכל" את האור בשבילינו, כלומר לאכול אור יד שניה/שלישית/רביעית] בעוד האנורקס פשוט לא רוצה להיות מוזן.
אני חושבת שיש משהו משותף בין אנורקסיה לפראנה וזה הרצון לא להיות תלוי בחומר המוכר לנו והתשוקות אליו. מצד שני אצל הסובלים מאנורקסיה זה בא מתוך מקום של חולי ולא מתוך מקום של רצון להתפתחות בריאה ולכן לא יוביל למקומות חיוביים. האם אנורקסית יכולה לעבור התמרה ולהיות מוזנת מפראנה?
אני כותבת ושואלת את זה מתוך סיפורי האישי ושאלות שעלו לי. אני חליתי באנורקסיה בעברי. בשש השנים האחרונות אכלתי בצורה מסודרת וחזרתי למשקלי. לפני כשנתיים התוודעתי לפראנה לראשונה והרגשתי כאילו "גיליתי את האור" [תרתי משמע], כאילו סוף סוף מצאתי את הפתרון לבעיה שלי מול האוכל. לצערי איני במקום של לעבור תהליך פראני, אולי בדיוק מאותה הסיבה שכתבתי קודם- יש לי בעיה מול אוכל. המחלה כאילו עוד מרחפת שם באוויר, ולא תתן לתהליך הזה לקרות בצורה נקייה... כמובן שאני מבינה ומסכימה עם זה שאף פראני לא יעביר את התהליך הזה בן אדם שסובל מהפרעת אכילה. אני חושבת שזה פשוט לא יעבוד ואף עלול לעשות נזק, כי המקום הרוחני-נפשי שהאדם הזה נמצא בו לא יאפשר.
לגבי הגמילה אני מרגישה טוב יותר. לשמחתי מרגישה סוף סוף תועלת במעשי, והפחד קצת נרגע. הכל בסך הכל עובד לפי התוכנית [שלי או של אלוהים, או שזה בעצם לא נפרד]. הרצון להשתמש עדיין עולה אבל פחות חזק. השינה בלילה משתפרת חוץ מזה שהחלומות עדיין אינטנסיביים [אבל לפחות ללא שיתוקי שינה או סיוטים מפחידים בטירוף]. לאט לאט אני לומדת מה בדיוק היו הדברים שהפריעו לי לישון כמו שצריך. זה מרגש אותי מאוד לעבור את התהליך הזה שכל כך רציתי לעבור בשנים האחרונות ולא היה לי צ'אנס [בגלל בחירות מסויימות שעשיתי].
רק להיום, 14 ימי ניקיון.
ליל מנוחה ישראבלוג. שתשא אתכם שירת מלאכים אל ארץ אָסטרליה ותנוחו שם על עננים של צמר גפן מתוק וורדרד ומרשמלו טבעוני
תגובות
הוסף רשומת תגובה