שלוש שש שש אפס חמש

הנה, שוב אני במצב הזה שאני קוראת לו 'פוסט'.. אחרי שאתמול עברתי [שוב] שעות של טירוף.. משעה 3 וחצי בצהריים עד שעה 11 בלילה בכיתי, נשימה הסטרית ולא סדירה, כאבים וכעס. אמא הגיעה הביתה אחרי כמה ימים שלא הייתה כאן כי שמעה בטלפון איך אני נשמעת- וזה אולי הזמן להודות לאלוהים על האנשים המדהימים בחיי שתומכים בי בתקופה זו ומזכירים לי שיש אור ותקווה. בשעה 11 בלילה בלעתי בלב כבד 'בונדורמין', ונשבעתי לאמא שלי שאני אשיג את התרופה הטבעית שלי. הצלחתי לישון עם התעוררות אחת בלבד. רציתי להמשיך ולישון עד מאוחר אבל ב5 וחצי בבוקר כבר הבנתי שזהו...... והנה עכשיו עשרה ל8 ואני ערה... גם את הבוקר הזה העברתי בבכי וכאבים. מרחתי וולטרן ומשכך כאבים עוד לא בלעתי. אני חושבת שאבלע אחד רק כדי לראות איך זה משפיע עליי, אולי לפחות זה ייתן לי יום אחד של תפקוד יותר נעים ופשוט... אבל ממש לא רוצה להכנס עכשיו לזה ולהתחיל לטחון כדורים באופן קבוע... אני מחכה בקוצר רוח לקיץ כדי שאוכל להתחיל לרפא מה שהרסתי במשך כל השנה.. זה נראה לי אבסורד שכל השנה אני עוסקת בדברים שעושים אותי חולה, ואז בקיץ יש לי חודשיים לנסות לתקן ט...

לפי ההגדרות שלכם לנכות, אני נכה. לפי מה שהחברה קוראת לו אדם בריא, אני נכה... לפי 'הדרישות' כביכול שאדם בריא צריך למלא.. אני לא מסוגלת להן... עזבו את זה שבעיני הדרישות פשוט לא אנושיות, בשורה התחתונה אני לא כמו הרוב ולא עומדת בסטנדרטים  ה.. אין לי מילה.. מגוחכים? מטופשים? אכזריים?..... האלו. קראתי בבלוג של שירה [יש קישור ברשימה] משהו שמאוד התחברתי אליו. היא כתבה שם שהיא הייתה מחשבת היטב היכן 'לבזבז' או יותר נכון להיכן לתעל את האנרגייה המעטה שיש בה. קראתי את הפוסט שלה  'להיות סטודנטית עם פיברומיאלגיה'  וזה באמת קצת עזר לי ונתן לי רעיונות כיצד להקל על עצמי, למרות שהמצב שלנו לא בדיוק אותו הדבר. הלך הנפש הזה של  לא להכביד על עצמי  זה משהו שרציתי לאמץ משם.    מחשבה נוספת שעלתה לי בנושא הזה של הכאבים זה שאני לא רוצה לחיות את המחלה... לא רוצה להיות קודם 'חולה' ואחר כך 'אסתי'... ובכלל, לא רוצה לחשוב על זה כ"כ הרבה ביום יום... זה הולך יד ביד... כשאני חושבת על זה הכאבים מתגברים, ואני חושבת על זה כשיש כאבים, וכאבים יש כל הזמן- מה שיוצא בסוף המשוואה זה שכ...

  כבר 6 שעות אני בבית, בחדר שלי, ולא עושה כלום. יכולתי לנצל את הזמן הזה לשינה, והגוף שלי ככ זקוק לזה...אבל לא מצליח.... ומצד שני גם לא מצליחה לתפקד כשאני ערה..בגלל העייפות והכאבים.... זה יוצר מצב שאני לא יכולה 'לכבות' את זה ולנוח מזה.. ואני שוכבת במיטה ושורפת את היום שלי... ואלוהים כמה אני רוצה לישון.... כבר קראתי ספר, בלעתי כדור, טיפות הומאופתיות לשינה.. עשיתי כלמני דברים שאמורים לעייף אותי..... וכלום..זין..שוכבת במיטה בחילה מחשבות.. אחרי שעתיים כבר מרביצה לעצמי בראש מרוב שהמצב בלתי נסבל....... רק אחרי שהגיע לכאן חבר עם שכטה של ג'אראס מטונף נפתח לי הרעב טיפה..... שמאתמול בצהריים לא ממש הרגשתי אותו.... ורק בחילה כל הזמן........ בכל מקרה הצלחתי לאכול קצת אורז מלא ועכשיו שוב בחילה......  אחד הקטעים הדפוקים שקורים לי זה שאני מנסה לבלוע אוכל ובמקום לרדת למטה לוושט זה עולה לי למעלה לאף..באמא שלי לא פגשתי אנשים שזה קורה להם עדיין...... וכשזה קורה עם אורז זה על הפנים.... ממש קטע מוזר..אני באה לבלוע והלשון שלי כאילו זזה אחורה וחוסמת את המעבר ואז אין לאוכל לאן להדחס מלבד לתוך תעלות ...

  הרגע הזה שאני מחליטה להיות כמו כולם ולכתוב משהו שמתחיל במילים 'הרגע הזה', אבל כמו תמיד חייבת להתחכם ולעשות את זה 'בוטה'.. למרות שמה, זה לא באמת בוטה.... זה חתיכת רגע. אני ממש אוהבת את הרגע הזה.     הרגע הזה שאת מנגבת את הכוס בזמן מחזור, ויוצא לך על הנייר ציור נוף מרהיב...          מי קבע שמחזור זה בוטה בכלל? עאלק טמא, מי טמא, זה אמנות מה השלב הבא? לצייר את זה מהמחזור עצמו אולי חחח    

כתבתי את זה בכותרת סתם כדי שמי שלא שמע ישמע... הפגנה למען ביטול הגזירות החדשות בנושא הקנביס הרפואי... אוסישקין 41, הרצליה- זה הבית של יעל גרמן שרת הבריאות... תביאו אוהל, שלטים.....   אתמול מצאתי טרמפ לשם ברגע האחרון, והייתי כבר בפיג'מה והתלבטתי אם לנסוע או לא..... בסוף עד שהגעתי התפזרו כל האנשים.. היו 200, אבל עד שהגעתי נשארו 3.... בקיצור קרה דבר ומצאתי את עצמי נוסעת לנתניה עם שני אנשים שהיו שם...  וזה הרגעים האלו שאני ספונטנית למרות שזה לא אופייני לי וזה תמיד הרגעים הכי הכי טובים....ובלתי נשכחים.....   סיכום מסוכם של הלילה+ היום - טרמפ עם האקס, דניאל וקרן, נתניה, קדיתא, משה, חניתה, ראסטי מאיביזה, חזירי בר ואבן מתגלגלת שנשמעת כמו ריצה, מרוקאים באמסטרדם, הילה, דו מימד, הבונים החופשיים, צ'אקרות בתרשים כמו שלט, סליחה, גראס אורגני [תיקון עולם מרוסס]- FL WW AK DB SH חזרה להרצליה, טרמפ לרכבת, תמהונים, בית- שינה מדהימה...........   היום אן טסה לאמסטרדם...... מה יביא הקיץ..... אולי אצטרף....   חופשת שבועות הייתה ממש במקום.... זה היה כמו יום אחד ארוך... מיום שלישי ועד עכ...

  "הדרך לריפוי נפתחת רק כאשר אנו מוכנים לצעוד בגיא-צלמוות, מוקפים בצבא של שטנים – בעיניים פקוחות. היום, כאשר האנושות עוברת את הסף, לא יבואו מולנו כוחות-הריפוי מן העֵבֶר האחר אם לא נהיה מוכנים לראות את כוחות-האפלה של אותו העולם. עברו הזמנים שבהם יכלו חיי-הנפש של האדם להתנהל בתוך הגבולות המוגנים של קיומו הפיסי. התרבות של היום מובילה אותנו בחָזקה אל התת-חושי, אל החומרי, אל הנמוך, אל התמכרויות לסוגיהן, שכולן ביטוי של העולם אשר מתחת לפיסי-יומיומי. מול התת-חושי ניצב העל-חושי אשר יופיו, זוהרו ואהבתו אינם נופלים מעָצמתו של שליט-האופל, אבל כדי להזמינו אלינו אנו חייבים להיחלץ מן האשליה של הקיום הבורגני המוגן ולהיכנס לתוך היער אשר בו, בין המפלצות והדרקונים, נוכל לפגוש גם את הישויות המיטיבות והמרפאות. ההכרה המטלטלת של הדרך הזאת היא "שַׁאֲלוּ וְיִנָּתֵן לָכֶם דִּרְשׁוּ וְתִמְצָאוּ דִּפְקוּ וְיִפָּתַח לָכֶם." 

אני יודעת שזה לא קרה עכשיו, אבל זה עדיין מוזר לראות את זה. זה היה חתול כזה, שהתגלגל על הגב והתמונה ריצדה כזה זה היה כמו סרט בתמונות ואז בסיום הגלגול הוא הפך ליונה... זה לקח ממש כמה שניות, אולי סה"כ 5 שניות.. אני מסתכלת החוצה לראות אם הוא עדיין שם והוא לא...  אני מסתכלת שוב..... כנראה שאני עדיין ישנה.... צריך להתעורר... עוד 5 דקות יוצא האוטובוס.....         עריכה: באוטובוס היו עוד שני קטעים כאלו מוזרים.. ממש קטנים וכביכול חסרי חשיבות... לדוגמא שראיתי פתאום חיפושית עלי והיא לא באמת הייתה שם.. לא משנה זה לא העניין.... העניין זה השינה הזאת.... לא בדיוק שינה...זה חלימה... קשה להרדם וקשה להתעורר.... מה מרדים אותי ומה מעיר? צריך לשים על זה את האצבע, אי אפשר להמשיך לחלום...... זה פשוט מדהים כמה המשל הזה על המרבה רגליים רלוונטי עכשיו.... ששאלו אותו איך הוא יודע מתי להזיז כל רגל, ומאז ששאלו אותו את זה הוא הסתבך לגמרי ולא הצליח ללכת יותר......   בוקר טובבבבבבבבבב אסתי בוקר טוב הגיע הזמן לקום די לישון.. בזמן שאני ישנה נכנסים לי רעלים לגוף וגברים למיטה   רוצה לשים ...

השם היקר. המון זמן לא דיברנו... כלומר, שיחה טובה. התבודדות באוטובוס זה דבר די מגביל. בתוך אורח החיים הנוכחי שלי אני מגלה שקשה להשאר קרובה. קרובה לא רק אליך, גם אלי ואל אהוביי ואולי בעצם אפשר לומר שהכל זה אתה... בכל מקרה- מתרחקים.... אני מוצאת את עצמי מדברת איתך ופתאום [תסלח לי] מגרדת בתחת או מקבלת אס אמ אס... וגם אם אני לא אקרא את האס אמ אס באותו הרגע חוט המחשבה כבר נקטע.. וכן אפשר לכבות את הפלאפון אבל הפלאפון הוא רק דוגמא קטנה לעולם שלי ואת העולם עוד לא מצאתי איך לכבות... התפילה לא מגיעה גבוה, היא נשארת כאן היא נתקעת בתקרה ובקירות של שגרת חיי. תעזור לי השם לזכור עם מי אני מדברת. לזכור שאני מדברת עם מלך העולמות [והשם זה רק שם מצידי שיהיה שכינה אנרגיות קארמה... זה לא משנה איך אקרא לזה].. תעזור לי לזכור מול מה אני עומדת.. גם כשאני עומדת על האדמה.. במרחבים עצומים של שדות חיטה.. וגם כשאני עומדת באמצע תל אביב ואיזה אדם שנראה כמו קוף שואל אותי מה השעה... תעזור לי לזכור מול מה אני עומדת... מול בריאות.... מול אלוהות... גם כשאני עומדת מול עזריאלי ונחנקת מהטינופת.. תעזור לי לזכור... לקרוא לזה ני...