ארץ המרשמלו + שום דבר חדש
כבר 6 שעות אני בבית, בחדר שלי, ולא עושה כלום. יכולתי לנצל את הזמן הזה לשינה, והגוף שלי ככ זקוק לזה...אבל לא מצליח....
ומצד שני גם לא מצליחה לתפקד כשאני ערה..בגלל העייפות והכאבים.... זה יוצר מצב שאני לא יכולה 'לכבות' את זה ולנוח מזה..
ואני שוכבת במיטה ושורפת את היום שלי... ואלוהים כמה אני רוצה לישון.... כבר קראתי ספר, בלעתי כדור, טיפות הומאופתיות לשינה..
עשיתי כלמני דברים שאמורים לעייף אותי..... וכלום..זין..שוכבת במיטה בחילה מחשבות.. אחרי שעתיים כבר מרביצה לעצמי בראש
מרוב שהמצב בלתי נסבל.......
רק אחרי שהגיע לכאן חבר עם שכטה של ג'אראס מטונף נפתח לי הרעב טיפה..... שמאתמול בצהריים לא ממש הרגשתי אותו....
ורק בחילה כל הזמן........ בכל מקרה הצלחתי לאכול קצת אורז מלא ועכשיו שוב בחילה......
אחד הקטעים הדפוקים שקורים לי זה שאני מנסה לבלוע אוכל ובמקום לרדת למטה לוושט זה עולה לי למעלה לאף..באמא שלי
לא פגשתי אנשים שזה קורה להם עדיין...... וכשזה קורה עם אורז זה על הפנים.... ממש קטע מוזר..אני באה לבלוע והלשון שלי
כאילו זזה אחורה וחוסמת את המעבר ואז אין לאוכל לאן להדחס מלבד לתוך תעלות האף, ואז אני מתחילה לפתח שיטות איך לסגור
את תעלות האף מבפנים כשאני בולעת אוכל, ובמקביל שיטות איך להוציא משם כבר את הגרגרים שהצליחו לחמוק פנימה....
אני לא רוצה יותר להרגיש את הגוף הזה... לא רוצה יותר להרגיש אותו..... מוותרת על 'התענוגות' כביכול שאפשר לחוות רק בעזרת גוף..
כי זה פשוט לא שווה לי לעומת כל הסבל ואיך שאני חווה את גופי ביום-יום... כשהייתי בת 13 או 14 שאלתי את עצמי אם הייתי מעדיפה
להיות עץ... לא להרגיש עצב יותר אבל זה אומר גם לוותר על הרגשת השמחה... והיום אני אומרת- כן..... אני מעדיפה להיות עץ......
די.... די למשימה הזו... די למסע... די לדברים שעלי לעבור די לאנשים שאני עוד צריכה לפגוש... די לכל הדברים היפים שעוד לא חוויתי.....
כי הקושי גדול מדי.... וזה אולי נראה מצחיק ומגוחך כי יש לי בית ומשפחה ו4 גפיים ועיניים וכל החרא הזה..... אז למה בעצם ככ קשה לי...
"אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת את אומרת, אתה מחפש ומוצא את זה, אתה לא יכול אחרת.. לפעמים אני שונא את הכנות שלך,
אבל נדמה לי שאת צודקת..אני מחפש ומוצא את זה... כנראה שאני לא יכול.... אחרת... "
אם אני אוהבת את הפוזה המלנכולית הזאת? לא נראה לי.... וגם נראה לי שאני יכולה אחרת..
אוף.... מתי הכל הסתבך...... מתי איבדתי את היכולת לישון כשאני עייפה? להתעורר בבוקר בלי חרדה ורעד ותסכול מכך שהתחיל יום חדש?
לאכול בנחת... אלוהים... רק לחיות אני מבקשת... לחיות בכבוד ושמחה ובריאות..... להצליח להרדם, להתעורר, לאכול ולשתות, לא לכאוב,
לאהוב, לטייל, אולי איזה שמיכה להתעטף בה....... השם בבקשה תגיד לי שיצאתי ידיי חובת הייסורים תגיד לי שסיימתי עם זה.....
מה הסרט הזה אוף.... לא מצליחה לעשות פאקינג כלום........
פעם אמרו לי את עוד תתגעגעי לביצפר..... איזה בולשיט מי מתגעגע לחרא הזה.... היום אומרים לי את עוד תתגעגעי לימים של התואר....
ואני יכולה להגיד גם על זה כמו שאמרתי אז בביצפר- תזכרו את זה, אני לא הולכת להתגעגע... כולם אמרו לי את לא יודעת את פה את שם...
אבל ידעתי...ואני עדיין יודעת בדיוק למה אני לא אתגעגע....
החודש הזה הולך להיות חודש השרדות לחימה בשיניים בציפורניים... רק לא להתחרפן רק לא להתחרפן.... ואחר כך קיץ, ואני נשבעת בקיץ
הזה לעשות קצת סדר...... כי עד עכשיו אלוהים היה מבשל דייסות ופתאום הוא החליט לבשל חמין ומפסח החמין הזה בתנור והוא כבר שרוף
ויש ריח מסריח....... לעזאזל למה התהליכים אצלי כאלו איטיים..... לפעמים אני יכולה להתקע ככ הרבה זמן בסיטואציה שהיא לא בריאה לי
ופשוט לא להיות עירנית מספיק ולעוף משמה..... אוף...... השם תן לי שכל ישר באמת....... לפעמים אני מרגישה שכבר לא נשאר לי כלום
בתוך הראש.
כל פעם אני אומרת לעצמי שאכתוב פוסט מסודר, קריא, שאולי אשכרה יעניין מישהו, ואולי איזה אדם טוב אפילו יגיב איזו מילה מנחמת...
אבל לא, אני לא מהבלוגרים האלו כנראה... אני כותבת יומן, יומן בעיקר לרגעי הכאב........ לא יפה לא מעניין.... מכוער מטופש........
זה הבלוג שלי...... כל הרגעים המכוערים והמטופשים בתוך כתובת אינטרנט אחת.......
חבל שאת הרגעים הגבוהים שלי לא מצליחה לתעד, לצערי הם גם די מעטים בתקופה זו....
והאמת שגם משו השתנה בי בתקופה האחרונה- אם פעם הייתי מתבטאת יותר טוב בכתב.... היום לפעמים אני ממש מרגישה שאני לא יכולה
להעביר את התחושה שלי כשזה לא דרך דיבור...זה ממש מוזר ולא אופייני לי אבל זה משו שקרה.... כמו שיום אחד הפסקתי פתאום לישון עם אור...
לא יודעת....... אולי בכל זאת דברים זזים, איכשהו
משהו שנגע בי אז צילמתי:
מתוך פונדק הרוחות/ נתן אלתרמן
תגובות
הוסף רשומת תגובה