חזרה מהמדבר+תמונות וחוויות =)

 חוויה עוצמתית במיוחד

לא יודעת מה נתן לי את הבטחון

אולי זה הטיפות ההומאופטיות

אולי אני פשוט עושה עבודה טובה

או שזה שניהם ביחד

נסעתי עם דוב ולא ידעתי מה יהיה.. אשכרה מה שאני מרגישה איתו זה כל הזמן און אנד אוף..

פעם יש משיכה ואני כן מצליחה לדמיין אותנו יחד, ופעם פשוט לא רוצה לחשוב אפילו על לגעת בו...

מצאתי את עצמי מסתכלת על בחורים אחרים..ואמרתי לעצמי שאולי זה אומר משהו..

מצד שני כל פעם מבינה מחדש כמה הקשר שלי ושלו עמוק...

אני לא רוצה לבלבל אותו, להשאיר אותו תלוי באוויר, עם הפעם כן פעם לא הזה...

אז פשוט אמרתי לו שלא.... אבל גם דאגתי להגיד בשקט שאולי יגיע היום שאני אהיה מוכנה והוא כבר לא ירצה....

אולי אני פשוט בכלל לא במקום לקשר עכשיו וזה כל הסיפור..

אין לי שמץ....

כל הזמן אני מוצאת את עצמי נזכרת בחסרון כזה או אחר שיש לו..אבל שוכחת שלכולם יש ושבחיים אני לא אמצא גבר מושלם..

ושוכחת לפעמים כמה מעלות וכשרונות יש לבן אדם הזה...

יש בי חלק שכאילו מתקשה לקבל את העובדה שאולי זה הבחור שלי... חלק שאומר 'באמת? הוא?'..

עם כל ההסטוריה ההזויה שלנו.... היינו ביחד לפני 7 שנים...היינו שנה ביחד... 

לא יודעת...מה הסיפור...מה אלוהים זומם.... לסגור מעגל? לתקן?

פעם אחת דוב אמר לי שמבחינתו מעולם לא נפרדנו... שכשהוא נפרד ממנו הוא בכלל אמר שהוא רוצה הפסקה.....

מצחיק שזה היה הפסקה של 7 וחצי שנים.....

יש לי גם מחשבות על משיכה פיזית...ומה זה בכלל כל העניין הזה.. אני יכולה לומר שהוא לא הטעם שלי...

מצד שני אני גם יכולה לומר מה זה פיזיות בכלל? ומצד שלישי אני יכולה לומר שבקשר כדאי מאוד להרגיש תשוקה כשהבחורה

נוגעת בבחור שלה....ושהיא רוצה לגעת בו.... אני לא יודעת...האמת שיצא לי לצאת כבר עם בחורים שגם לא היו בדיוק 

הטעם שלי וכשיש אהבה כל הקטע הזה פשוט הולך לאיבוד ולא חשוב בכלל...כמה הכרס גדולה או שעירה....

אבל כן מוצאת את עצמי חושבת את המחשבה שאני לא נמשכת אליו.... לא יודעת...אולי זה פשוט הפחד... חוסר רצון

לקבל שיש פה אהבה.... שאנחנו צריכים לחזור.... ואולי באמת אנחנו לא צריכים לחזור.....

אוף..ככ מבלבל....בעע... הבנאדם הזה עושה בשבילי הכל, יודע עלי הכל יותר מכל אחד, באמת עברנו מלא ביחד...

זה ממש הזוי שזה גם החבר הכי טוב וגם האקס המיתולוגי.....

 

בגיל 14 איבדתי איתו את הבתולין בפעם הראשונה כששכבנו. ביום שישי האחרון איבדנו שוב בתולין יחד כשהנחנו קרטון ראשון

על הלשון.... היה טריפ משוגע ומוצלח.. לפני שלקחנו התפללתי קצת להשם וביקשתי ממנו מה אני רוצה לעבור.. וזה היה מסע

מרתק וטוב ומלמד ואני שמחה מכל העניין....כי כמו שאסיד יכול לדפוק הוא גם יכול לרפא..הכל שאלה של באיזה מצב נפשי אתה

והאם הסביבה [במובן הרחב ביותר של המילה] תומכת.....אם זה הטבע האנשים הכל.....

ותמיד אמרתי שאני לא מוכנה לזה עדיין ולא בשלה.. אבל פתאום שם במדבר הרגשתי שזה הרגע, שכבר אפשר, שאני כבר לא במצב

רגיש שזה יכול לחרפן אותי..... ובאמת היה לי אדיר אין לי איך להסביר את זה... כאילו יצאתי עם מלא תובנות אבל לא יכולה לנסח

במילים עדיין... המון דברים שהבנתי על דוב....מלראות את הסרט שהוא אכל... וגם המון דברים שהבנתי על עצמי...

ובעיקר אני מרגישה כרגע ששום דבר לא יכול להוריד אותי למטה..שאני חזקה... וענקית ואדירה....ושאני אוהבת אותי.....

[לא קשור לאסיד, הבטחון והתחושה הטובה ישבו שם עוד לפני ואלו גרמו לי בכלל לחשוב על זה שאפשר.....]

 

אבא שלי תמיד אומר לי שאף אחד לא יתחתן איתי, או שהוא אומר שבעלי יהיה מסכן

אתמול הסברתי לו שבעלי יהיה אדם מאושר וגאה, כי תהיה לו אישה אדירה ונהדרת

נראה לי שבהתחלה הוא היה מופתע לשמוע את זה

ואחרי שניסה להתחמק מהשטות שהוא אמר באלפי דרכים שונות, בפעם הראשונה בחיים האלו אבא שלי הודה שהוא טעה.

אמרתי לו שהוא לא מכיר אותי ושהוא בקושי רואה אותי ביום יום ולא יודע כלום עלי או על היכולות שלי, אם זה להיות אמא,

לנהל משק בית...כל הזמן הוא יורד עלי שאני פשוט לא אצליח בזה.

אז הסברתי לו טוב טוב איפה הדברים עומדים ובסופו של דבר הוא אמר- בעלך יהיה מאושר....

הסברתי לו מה זה זוגיות בשבילי, שהיא לא מה שזוגיות בשבילו [האשה צריכה להאכיל את הגבר והגבר צריך לרדות באישה

ולהוריד את רוחה באופן קבוע כדי להרגיש גבר]........

 

וסתם...האמת יש לי בלאגן ענק בראש אני לא מצליחה לכתוב מסודר מה עובר עלי..אבל פשוט אלו היו ימים ככ הזויים

שאמרתי לעצמי יאללה מה שאני אצליח לכתוב זה טוב...העיקר שישאר זכרון....

 

חזרתי מהמדבר כמו בפעמים הקודמות... אני מגיעה הביתה ואני כאילו עוד לא מבינה שאני בבית.... כל פעם מחדש קורה

לי את אותו קטע שאני חוזרת מהמדבר ואני יוצאת לרחוב עם פונצ'ה ומתחילה לרוץ עם הידיים פרוסות לצדדים כמו מטוס

ואז אני נזכרת שאני כבר לא במדבר ואי אפשר לעשות מה שרוצים וצריך להתנהג בהתאם בעע..... יש מצלמות ברחוב

איזה ישוב דפוק......

 

היום כל היום סידרתי את החדר זה עוזר לי להרגע.. ככל שאני מעיפה זבל ומפנה מגירות...של חרא שאגרתי שנים יעני...

החדר לאט לאט נהייה יותר טוב..וכל שקית זבל שיוצאת זה מרגיש כאילו האנרגיה השתנתה בחדר לגמרי..כל פעם מרגישים

את זה ממש חזק...

 

קיבלתי מערכת שעות לשנה ב'! המערכת נראית סבבה, מעניינת ולא עמוסה מדי... נראה שאפילו יהיה לי זמן לעבוד!

שזה מעולה כי שנה שעברה היה לי ממש קשה לחיות בלי שקל....אני לא אוהבת את זה...

בינתיים בחופש אני עושה מלא בייביסיטרים ועבודות קטנות למינהן..שמכניסות מזומן לכיס..... והצלחתי לחסוך כבר 7

אלף מתוך ה11 וחצי שאני צריכה להשיג עד ינואר בשביל לשלם על הטיסה ללפלנד. [מקדמה כבר שולמה =) יש כרטיס!]

וזהווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו מעדכנת לעצמי שאני לא אשכח את הימים ההזויים האלו..והחד פעמיים האלו.....

המיוחדים....איזה תקופה...

 

והנה כמה תמונות שצילמתי...בפלאפון...כי לא רציתי להסחב עם הניקון זה יותר מדי אחריות...עדיין יצא מגניב ומשוגע לגמריי

אבל בניקון היה יוצא פי אלף...מזל שהמדבר לא בורח לשום מקום