לא נעים לי בגוף

 אמא שלי מתעקשת להבין מה עובר עלי... אני מנסה בכל הכוח למצוא את המילים המתאימות לתאר תחושה ככ כללית ומוזרה..

הכל לא נוח.. המיטה לא נוחה.. התחתונים לא נוחות.. אורות ורעשים מפריעים מאוד.... הלוואי ויכולתי לישון עכשיו חודש בחדר חשוך

ושקט.... כואבות לי הרגליים כאילו טיפסתי על הר אבל בעצם לא עשיתי שום דבר שיכל לעייף אותן.... לעבור מהמיטה לפוף זה מאמץ..

מהמיטה למטבח זה בכלל חתיכת מרחק...

תמיד יש מלא חרא וזבל על הכסאות במטבח ואני מגיעה ואין לי כסא ליפול עליו.. ואני צריכה ליפול, כי ה5 צעדים מהחדר שלי למטבח זה

מעייף... ותמיד אני כועסת על ההורים שלי שיש 4 כסאות ועל כל אחד מהם ערימות של שטויות... 

הם לא מבינים את זה.....

בכלל אני חושבת שאף אחד לא יוכל להבין את התחושה שיש לי בגוף.... אני מרגישה ככ לא נעים בתוכו... ככ לא נעים...

כל נגיעה כמו סכין, כמו מכות... כל דבר שאיכשהו קשור בתפיסה חושית.. כל דבר שקשור בעובדה שיש לי גוף....

דוגמא פשוטה זה למשל עם האוכל... שנדירים הדברים שטעימים לי.... ושככ קשה לי לאכול..[ואין ספק שגם הפרעת האכילה שלי

נבעה ברובד העמוק יותר מרצון להשתחרר ממגבלות הגוף הפיזי, להתעלות עליהן.. וגם לצמצם את הפיזיות שלי כמה שיותר...] 

 

אני מחכה ליום שאשתחרר מהגוף הזה כבר ותהיה לי הקלה ככ גדולה.... זה מצחיק אולי אם אני אגיד שרוב הבעיות שלי הן בגלל שאני

תקועה בגוף.. אני לא יכולה להגיד את זה כי הגוף זה הכרטיס שלי לעולם הזה בלעדיו אני לא יכולה להשתתף במשחק...הגוף זה הכל 

זה גם הדבר שהכי מציק לי וגם הסיכוי שלי שקיבלתי כדי אולי לא לסבול ככ בגילגול הבא.... [התקווה היא לא לחזור יותר אבל כפי שזה

נראה עכשיו...אני תקועה פה להרבה זמן..........]

בטח לפני שבאתי לעולם היה לי ויכוח סוער עם אלוהים.. בטח התחננתי אליו 'לא שוב'.....

ובטח עד היום אני בסבל על זה... שאני מוגבלת ב165 מטר, בשר ודם, 48 קילו [כנראה. מודה שמקווה שפחות. משתדלת לא לבדוק.]

אפשר למדוד אותי במספרים....

בעולמות אחרים אי אפשר...בעולמות אחרים אני עצומה.. בגלל זה תמיד כשאנשים קוראים לי 'קטנצ'יק' אני מתקנת אותם ואומרת

שאני ענקית.

אני מרגישה מוגבלת אני מרגישה כמו קקטוס שהקוצים שלו צומחים לבפנים...ודוקרים את הרוח..

 

להתאבד כבר מזמן הפסיק להיות אופציה.. רק נותר לחכות ליום שיגיע לי, שאעשה עבודה מספיק טובה בשביל שהשם יגיד 'אוקי, עד כאן'

ויתן לי לנוח......

 

אני מרגישה שאני צריכה עכשיו שקט מוחלט וניקיון מוחלט...כנראה זו הסיבה לכמיהה להגיע לקוטב הצפוני......

שהכל יהיה לי לבן מול הפנים... ויהיה לי קפוא.... ולא יהיה לי מה לעשן..... [מה שבבאסה בגאנג'ה זה שמי שנמשך אליה

זה אנשים שגם ככה הקשר שלהם עם הפיזי מעורער קצת... והיא רק מערערת את הקשר הזה יותר..אז זה מקשה....]

 

בינתיים אני על קלונקס אחרי ששכבתי כמה שעות במיטה [אין לי מושג כמה] בחושך ובכיתי וניסיתי להאבק עם הגוף הדפוק.....

מזל שיש קלונקס לרגעים כאלו.......אשכרה החרא היחיד שמצליח לתת לי קצת קצת שקט...לקצת זמן.......