שימוש בסמים בראייה אנתרופוסופית
הסמים הקלים (מריחואנה, חשיש, גראס, וכו') פועלים כך שהם משחררים את הגוף האתרי (גוף החיים) מהגוף הפיזי (קלות, שחרור מלא פירושו מוות..) האדם חווה אז את עצמו דרך גופו האתרי ולכן חויות של אחדות, קוסמיות, חיבור וכו'.. הן טיפוסיות. החוויה מחקה חוויות רוחניות שמושגות בזמן ארוך ובתרגול ממושך ובעצם "מקצרת תהליכים" רוחניים בכך שהיא מספקת את התוצאות באופן כימי.
לכל סם יש פעולה אחרת על החיבורים בין הגופים ולכל סם יש את המקבילה שלו באימון הרוחני. מתוך כך נמשכים אל הסמים השונים טיפוסים שונים שמבקשים אחר החוויות הרוחניות שהם מציעים.
הבעיה היא שבדרך כלל נמשכים אל הסמים הקלים כאמור אנשים שמלכתחילה החיבור שלהם אל גופם הפיזי בעייתי משהו ולכן הרבה פעמים השימוש בסם עלול לשבש עוד יותר את הקשר שלהם לפיזיות, שאכן, ככזו, היא מכאיבה למשתמש...
במקרים האלו, תהיה החלשות של כוחות הרצון - אותם הכוחות שמוציאים אל הפועל את מה שאנחנו חושבים ורוצים. הכוחות שלנו לעבוד, לפעול, לעשות, לשנות ולהיות באופן כללי אקטיביים לגבי מה שקורה בחיינו ילכו וייחלשו, כל אחד לפי אופיו ונתוניו ההתחלתיים. כמובן שמה שילך ויתחזק יהיה הנטייה לקבל את הכל כמו שהוא, פסיביות והשלמה עם הגורל, שיש כאלו שגם קוראים לה "לחיות בסבבה" או "להיות מואר".
את הקטע הזה מצאתי באינטרנט אחרי שהתעניינתי בנושא. מעורר מחשבה...
בכל מקרה, אני מנסה לשבור פה הרגל של
שנים......
בהצלחה?
"כל שמתמעט החלק בחיים שלנו שמרגיש אמיתי, וככל שגדל החלק שהופך להרגל, אנחנו מחפשים יותר אחר הרפתקאות פראיות ובלתי רגילות ואחר בילויים מרגשים – ריפוי בהלם – כדי לנסות ולהחיות את האני הפנימי שלנו. כדי לנסות ולחוש שוב בדופק ה"חיים", כמו פעם."
תגובות
הוסף רשומת תגובה