ילדה יפה שלי.

 

אני לא יודעת למה פתאום בא לי לכתוב את זה, אבל בעצם למה לא?

אני רוצה שתדעי שאת לא סתם. לא רק בשבילי, פשוט, בכללי. לא סתם.

את מדהימה ממש. תמיד אני מספרת שיש אחת מדהימה בעולם,

שהצילומים שלה נהדרים והמילים שהיא כותבת נוגעות כל כך ושהיא כל כך כל כך יפה.

ולפעמים גם קצת עצוב לי שאנחנו לא כאלה קרובות, ולא כל כך נפגשות ולא כל כך מדברות,

ואמנם, כשאנחנו כן זה הכי כיף בעולם.

אני גם לא יודעת אם גם את מרגישה ככה. אני לא יודעת.

הייתי רוצה לדעת אותך יותר. לבלות איתך יותר ולשמוע אותך יותר ולראות אותך ולשאוף ממך

ולשאוף מהג'וינט, פעם אני פעם את, כמו אז, בגן מאיר.

אז מה, צבעת את השיער לאדום? ככה מהר אחרי השחור? מה, לא אהבת?

שניהם מאוד יפים לך, בכל מקרה.

כשהייתי אז בראשון נורא התרגשתי, סתם כי נשמתי את אותו האוויר שאת נושמת.

איפשהו אולי גם קיוויתי "להדבק ממך" במדהימות, בעצם הנשימה שלי את האוויר שלך.

אני חושבת שאת בכלל לא מבינה כמה את מיוחדת.

היו 4 בנות כאלה, ואותך, אבל עם כולם איזה משהו קרה והתנתק או התהפך או נהרס

או סתם הפך למוזר. ואת נשארת כזה.

5 בנות שראיתי להם בעיניים. פשוט ראיתי בעיניים משהו מיוחד.

אבל אחת פתאום פמיניסטית, אחת סתם מצאה לה חברים חדשים, אחת אין לי מושג בכלל איפה היא עכשיו,

ואחת... אלוהים לקח לי.

ואת עוד איכשהו, יש לי סיכוי להגיד לך מה אני חושבת לפני שתמותי מלאכול בורקס גבינה.

לה רק הספקתי להגיד שיש לה חיוך יפה, ועיניים, ושיער, ושהיא מיוחדת, אבל לא הבהרתי לגמרי.

אני לא בטוחה שהיא ידעה כמה הערכתי והערצתי אותה, והלוואי שהיא קוראת את זה עכשיו.

אז הנה אני פה, אומרת לך את הדברים האלה.

שתדעי, שאת הכי הכי בעולם. ובטח עד עכשיו אולי אפילו לא הבנת שאני מדברת עליך, אז אני אשים את

התמונה הנהדרת ששמת בגלריה שלך, כדי שתדעי, וגם כדי לחשוף אנשים למה זאת אמנות אמיתית.

 

 

את טובה כל כך.

את פשוט טובה כל כך.