יהיה לי פרו, ואני אחסום את האפשרות להגיב.
מי שתומך בי יתמוך גם בלי להגיב בבלוג.
ואלה שקוראים את הפוסט ואז חושבים על זה משהו ומגיבים..
מעט מאוד אשכרה אומרים משהו חכם.
הרוב סתם מקשרים את זה למשהו לא קשור. מנסים להראות כאילו הם מבינים הכי טוב בעולם.
אותם האנשים האלה, פשוט נמאס לי להגיב להם ולנסות לגרום להם להבין למה באמת התכוונתי.
אז תחשבו עלי דברים טפשיים.
תחשבו שאני צומי.
תחשבו שאמא שלי לא מאושרת בגללי.
תחשבו שאני טיפשה.
שאני הורסת את עצמי.
שאני לא מבינה כמה המחשבות שלי מעוותות.
שלא ככה חיים.
לא ככה אמורים לחיות.
 
אין לי כוח אליכם. אף אחד לא קבע מה נכון ומה לא, ואמנם יש דברים שידוע שהם לא משהו,
אבל לכו תדעו מה הסיבה שהבנאדם עושה אותם.
אולי בנאדם ממש שמן בולע חמישים אלף אקסטות ביום כי הוא יודע שזה יעזור לו לרדת במשקל,
ואתם חושבים שהוא משתמש בהם סתם כי הוא טמבל.
ואמנם זאת לא הדרך לרדת במשקל, אבל אולי הבנאדם חלש מדי בשביל לשנות את כל הרגלי האכילה שלו?
ואולי... אולי בכלל אין לו ערך לחיים כי גם ככה הוא חצי בקבר מרוב הסמים והשומנים שעוד שניה
 יעשו לו חסימת עורקים,
ואתם יודעים מה? אתם בכלל לא צריכים לנסות לעורר אצלו את הערך לחיים שוב.
אני בטוחה שעמוק בפנים הוא יודע.
ואתם? אתם סתם עושים רע.
אתם עושים רע.
 
מתי שיהיה לי פרו אני אחסום את האפשרות להגיב,
ומי שאוהב ימשיך לאהוב והשאר ימשיכו לחשוב שאני טיפשה אבל לי זה לא יזיז,
כי עמוק בפנים אני יודעת הרבה יותר מהם על עצמי. הרבה הרבה יותר.
 
גברת שלולית של דם. זה מה שאני.
 
לפחות האמנות שלי טובה בימים האחרונים. אמנות אמיתית.
וגם הפוסט הקודם הוא אמיתי, לזאת שטענה ש"מי שחולה מסתיר".
 
וסתם. עצבנתם אותי כולכם.
יש כמה שמות שבא לי להזכיר פה, ככה סתם בלי שום כותרת.
טלי.
גל  .ש.
יפעת [אחותי].
ירדן.
שיר.
 
זהו. סוף. מספיק לבכות.