פוסט שככל הנראה ימחק.

אני לא יכולה ללכת לבית ספר.
לפחות לא עכשיו.
תנו לי שנייה להירגע.
אתם מטרטרים אותי.
תפסיקו.
אתם עושים את המצב יותר גרוע.
תנו לי לעשות דברים בקצב שלי.
אני מסתבכת ונופלת.
אני לא עומדת בדרישות שלכם.
זה כמו לשים תינוק על ההליכון בחדר כושר.
 
טמטום, לא?