.

לא בא לי להיות בשום מקום.

מחר אני לא אהיה מסוגלת להיות בעבודה אבל גם לא אהיה מסוגלת להיות בבית.

השאלה מה יותר גרוע.

ההורים שלי רבו איתי. הם גם רבו בין עצמם. בסוף גם האשימו אותי, כמו תמיד.

מחר יבואו ויגידו שהם עושים הכל בשבילי. שבשבילי הם נשארים ביחד ולא מתגרשים.

תודה.

עלק.

 

כואב לי נורא לחשוב שאולי דוב ממשיך להתקשר אלי סתם בשביל שאני לא אמות.

אולי זה אפילו סתם בתת מודע שלו, אבל לא משנה מה הוא יגיד, הוא סתם משכנע את עצמו.

כמו שהוא אמר ככה בטעות באחת השיחות "אם זה היה תלוי רק בי לא היינו מדברים עכשיו."

אני לא רוצה שהוא יעשה לי טובה.

 

ולמה בכלל אור הייתה צריכה לקחת לי את הצמיד?

וכשהיא אמרה שהיא תכין לי שרשרת דומה לזאת שהיא איבדה לי, היא בכלל לא הכינה.

 

לוזרית.

(אני.)

 

יש לי קטע מוזר כזה, יום אחד להרעיב את עצמי, ויום אחר לאכול קורנפלקס

עם חלב 3 אחוז שומן בטענה שמגיע לי ושהגוף שלי צריך את זה ומותר לפעמים.

זה ממש מוזר.

 

האווירה בבית גרועה מאוד מאוד.

אמא ואבא רבים, אח שלי מחוק ואני ואחותי אבודות.

אני כרגע קצת יותר ממנה אבל לפעמים היא עוברת אותי.

כאילו.

מה יותר גרוע, קריסטל או וודקה וחשיש?

 

מה זה קשה לי בתקופה הזאת.

הלוואי שזה יעבור כבר.