ת"א עם מיקי.

 הרבה אנשים התלהבו מהשרשרת שלי.

אני דווקא הרגשתי נורא מכוערת איתה, אבל נשארתי איתה בשביל המחמאות נראה לי.

השיא היה כשהציעו לי עבודה כי השרשרת שלי ממש מגניבה והלוק שלי מתאים לחנות. (בשנקין, אגב.)

 

יבוא יום ואני אהיה אני. בחיצוניות, הכוונה.

 

באיזשהו שלב הורדתי את השרשרת, אני חייבת להגיד שזה הרגיש הרבה יותר טוב.

 

בעיקרון, היה די מחורבן. מבאס אותי שלא קניתי שומדבר, ולא. זה לא חומריות

זה פשוט הדבר היחיד שיציל אותי.

 

אני שוב חולה. כלומר, שוב משוגעת. שוב דברים מטרידים אותי כשהם לא אמורים ל.

כל הבית מלא בפתקים, המחשב בקבצים משונים שאף אחד לא מבין, אפילו לא אני.

כל מני חישובים מתמטיים שאין בהם שום צורך אבל הם מרגיעים אותי.

בעצם, לא יודעת אם מרגיעים.

זה פשוט.

התקף.

 

דומה ללחשב קלוריות.

 

לא יודעת למה המוח שלי עסוק כל הזמן. זה מטריד.

 

דוב ממשיך להתקשר.

אני מרגישה שאני יותר חזקה ממנו עכשיו, בקטע של הפרידה והכל.

רק מבאס שזה עורר את הטירופים שלי.

לא רוצה להתחיל את השנה החדשה ברגל שמאל, אני רוצה ברגל ימין, למרות הציסטה.

 

עד סוף החופש, משימות קטנות ובעיקר שופינג:

לשנות את הכינוי בישרא.

ללכת לים עם שלי וטל עוד פעם אחת.

לקנות תיק (עדיף לבן).

לחזור לחדר שלי.

לקנות עגיל לפופיק. (והלוואי שיצא לי גם לתחורר איפשהו, אבל זה לא חובה.)

להיות בת"א באחד מימי רביעי, ולקנות את המכנס האדום ב10 שקל.

אולי לקנות פאנל לפלאפון ואולי לעשות משהו בשיער ואולי למצוא אהבה חדשה.

 

---

 

צמחו לי פטריות בגינה אז צילמתי.

 

 

לילה טוב. (09:42.)