שלוש שש שש אפס חמש

  הבן של אחותי משחק עם טינקי.     וסתם איזה טמבל אחד שבילבל אותי באמצע הסוליטר.     שימו לב- יש לו סקא בתחת!   קיצור, סתם תמונות מגניבות שרציתי להעלות. מעצבן אותי שהפוסט הקודם ירד למטה כי הדברים שכתובים שם עדיין מסתובבים לי בראש ובלב.   עריכה: חח מצאתי פטרייה, צחוקים איתי D:

כל כך רציתי לעשות אהבה איתך שלא היה אכפת לי משום קוץ שבעולם. בהתחלה זה היה לי מפחיד, אז הייתי כמו בובה.. אבל אתה מכיר אותי טוב. אתה יודע שכשאני מפוחדת אני קופאת, ואתה גם יודע לחמם אותי בחזרה ומעבר.   בסוף זה לא קרה ממש, ואולי זה טוב. אבל אולי זה רע. כלומר, אני רוצה אותך.   אני רוצה אותך. -גם אני רוצה אותך. אני אוהב אותך. גם אני אוהבת אותך. -אני יותר אוהב אותך מרוצה אותך. אני רוצה אותך.   לראות שוב את החדר הזה. ולמה בכלל הוא כיבה ישר את האור? אולי אני כן מתה שנחזור ואני סתם מנסה לשכנע את עצמי שלא.   כשנפרדנו וחיבקת אותי הרשתי לעצמי לנשק לך את הצוואר. ואמרת ש"בהזדמנות" והלכנו.   התקשרת באמצע הלילה אתמול. רצית להיפגש. אולי גם אתה מת שנחזור.   רק עוד קצת. ורק עוד קצת. והלוואי שתוציא גימלים ואני אראה אותך שוב. וארגיש אותך שוב. ואנשק.   אני מתה לנשק אותך. ~שתיקה~ -מה יש מתוקה? אתה יודע. -את רוצה לנשק אותי? אז תנשקי. תנשקי אותי.  

לפעמים אני לא מדברת כי כואב לי מדי להוציא, לפעמים אני לא מדברת כי פשוט טוב. כרגע פשוט טוב, אז בלי הרבה מילים. החלטתי ללכת על תמונה.   היום אני וטינקרבל השתוללנו. אכלנו המון ביסקוויטים, הצטלמנו, ועשינו קקי בגן היובל בלי לנקות.

    ישמצב שבשבת אני נוסעת איתן לים, וישמצב שבשישי אני נוסעת עם טל. הלוואי שאני אסע גם בשישי וגם בשבת ושמחר אמא תביא לי 100 שקל מה קשור לא יודעת לילה טוב אני אחושרמוטה עייפה חה חה פוסט הזוי אגב נכון החולצה שלי מגניבה?   טוב אני הולכת לפרק ת'קוקיות חח איזה מצחיק יצא לי קרובלת בתמונה קיצור ביוש חום ירוק אמא שלך 

  הרבה אנשים התלהבו מהשרשרת שלי. אני דווקא הרגשתי נורא מכוערת איתה, אבל נשארתי איתה בשביל המחמאות נראה לי. השיא היה כשהציעו לי עבודה כי השרשרת שלי ממש מגניבה והלוק שלי מתאים לחנות. (בשנקין, אגב.)   יבוא יום ואני אהיה אני. בחיצוניות, הכוונה.   באיזשהו שלב הורדתי את השרשרת, אני חייבת להגיד שזה הרגיש הרבה יותר טוב.   בעיקרון, היה די מחורבן. מבאס אותי שלא קניתי שומדבר, ולא. זה לא חומריות זה פשוט הדבר היחיד שיציל אותי.   אני שוב חולה. כלומר, שוב משוגעת. שוב דברים מטרידים אותי כשהם לא אמורים ל. כל הבית מלא בפתקים, המחשב בקבצים משונים שאף אחד לא מבין, אפילו לא אני. כל מני חישובים מתמטיים שאין בהם שום צורך אבל הם מרגיעים אותי. בעצם, לא יודעת אם מרגיעים. זה פשוט. התקף.   דומה ללחשב קלוריות.   לא יודעת למה המוח שלי עסוק כל הזמן. זה מטריד.   דוב ממשיך להתקשר. אני מרגישה שאני יותר חזקה ממנו עכשיו, בקטע של הפרידה והכל. רק מבאס שזה עורר את הטירופים שלי. לא רוצה להתחיל את השנה החדשה ברגל שמאל, אני רוצה ברגל ימין, למרות הציסטה.   עד סוף החופש, משימות קטנות ו...

היא אמרה שאני נראית כאילו אין לי חברים. לא בדיוק במילים האלו, אבל אמרה. היא גם אמרה שהיה לה נעים לדבר איתי, ושאני יכולה עכשיו ללכת. והיא אמרה גם שהיא שמעה שאני ולירון נפרדנו. היא לא זכרה בדיוק מאיפה היא שמעה. אנחנו זוג בולט פשוט, אז מדברים עלינו. זה מה שהיא אמרה.   בהתחלה עוד כשהגעתי, ביקשתי מבני לדבר איתו קצת. אחרי שסיימתי לדבר איתה הלכתי לראות איפה בני והוא ואור היו באמצע שיחה. אולי גם היא בקשה ממנו לדבר. אולי היא בקשה לפניי. ובכלל, אולי היא גם הרגישה נורא רע באותם רגעים אז בני ראה שאני מדברת עם ההיא, והתיישב לדבר עם אור.   לא היה לי מה לעשות שם אז אמרתי לילה טוב לבני ופניתי לכיוון השער. בני ביקש שאני אשאר, כנראה כי היו לי אחושרמוטה דמעות בעיניים. הוא אמר לי לחכות רבע שעה שהוא יסיים עם אור, אז הלכתי בינתיים להשתין וכאלה. אחר כך בני ניגש אליי ואמר שזה לא יצא היום, אז הלכתי הביתה ושיחקתי עם טינקרבל והבן של אחותי.   כמה שמשפחה זה דבר חשוב. כמה אני לבד בתקופה הזאת, ואיך הייתי פאקינג מתה כבר מזמן אם ההורים האחים טינק ומייק לא היו איתי.     "אז תיקח את הכדור שיעיף א...

  היום ת"א. היה כיף. קניתי פיה כחולה גדולה, ופיה קטנטנה לפלאפון, חולצה עם שדון מצוייר באייר-בראש, ומכנס ורוד. רציתי גם מכנס אדום ותיק מנומר אבל נגמר הכסף. אני אחזור מתישהו.   אתמול ים המלח. היה מגניב. השתזפתי חושרמוטה ונשרפו לי הציצים וזה מגרד. הייתי גם בהופעה של רוני סופרסטאר ונכבה לה הפלייבק באמצע אז גיחכתי. עכשיו אני פקאצה אמיתית. (יש!)   אתמול גם קניתי חרוזים עם אותיות והכנתי שרשרת עם השם שלי. אין אף פעם את השם שלי בשרשראות מוכנות אז הייתי צריכה לקנות כל חרוז בנפרד. סוף סוף יש לי שרשרת עם השם שלי. שרשרת צמודה ויפה עם לבבות, כוכבים, והשם שלי. גם השרשרת שדוב קנה לי הולכת לעוף לי מהצוואר, סתם כי דיי כבר לחיות בסרט.   אני צריכה כסף. אני צריכה לעשות דברים שאני אוהבת וללבוש דברים שאני אוהבת ולהיות מלכה. להרגיש טוב.   בא לי להשתזף. לראות את הסרט "קליק" ואת הסרט "הבועה". לקנות את המכנס האדום ואת התיק המנומר או תיק לבן לקנות שרשרת חדשה מעץ. לקנות צמיד ניטים.   אני גם צריכה לארגן את כל הדברים שקניתי בשביל הביצפר. המחברות, הספרים, וזה. ולקנות ספרים למתמטיקה ואנגלי...

אני לא יודעת למה. אל תשאלו אותי. ככה אני מרגישה. לפעמים כשאני וטינקרבל מטיילות ב6 בבוקר השמיים כל כך יפים. השמיים כל כך יפים ובא לי למות. אני לא יודעת למה. או לפעמים כשאני מסתכלת על הים, והוא כל כך כל כך גדול... אז בא לי למות. ואני לא יודעת אם אני בכלל עצובה באותם רגעים. אתמול ראיתי ציפור ענקית ולבנה בשמיים. זה היה בלילה וזה היה מדהים, כי בחיים לא ראיתי ציפורים מטיילות בשמיים בלילה. זה היה כל כך מדהים ורציתי למות. ואני לא יודעת למה. אני גם יודעת שזה בכלל לא שווה, למות. אני יודעת שלא כדאי, אני גם יודעת שיש כמה אנשים שיהיו עצובים, ושאני אפסיד דברים מגניבים שיכולתי לעשות. אני לא רוצה להתאבד, אז למה ההרגשה הזאת חוזרת? אני עומדת מול הפרחים הרעילים האלה, בשדה גדול, והשמש בדיוק שוקעת, וזה כל כך יפה, ואני אומרת לעצמי "הייתי רוצה עכשיו להפסיק לחיות. כאן ועכשיו." אולי זה כי אני רוצה להיעצר בהרגשה המדהימה הזאת... בני היה אומר שהמשפט הזה שאמרתי הוא חשוב, אבל לדעתי הוא לא ממש. בכוונה אני כותבת שהוא לא ממש חשוב, כי אני גם לא רוצה שתגיבו עליו.   אם יום אחד הייתי מצליחה לטפס על הקשת... בטח ז...

    פטריות ענק, גזע עץ, ואנשים ערומים. לאחד מהם עומד הזין. הוא השתמש בטושים, עטים, ונייר אלומיניום.     גם כן איכות. במציאות זה נראה הרבה יותר טוב. הפירס שלו באוזן מגניב, כי הוא בעצם מפתח. וגם תקוע לו מזלג בגרון.   לדעתי אבא שלי מהגאונים הפסיכיים האלו. מיקרוביולוג בחלוק לבן שכל היום משחק עם תמיסות ירוקות ומסריחות, ומדי כמה שעות צועק "חיידק, חיידק!"   אני בתקופה כזאת שקשה לדבר, אז סתם מעלים לבלוג תמונות ישנות. לדוב יש חברה חדשה. אבא אומר שזה אומר שזה זהו לגמרי. שאני צריכה לעכל את זה. אמא תיקח אותי לתל אביב מחר, לקנות לי מתנה ולראות את הסרט מישהו לרוץ איתו. אני אוהבת אותם. אני חושבת שאני צריכה להגיד להם תודה.   בקיצור, הלכתי לישון כי מחר יום ארוך, אז בואו נביט קצת מעבר לשטויות, שהקשת מתקיימת באלפי צורות שונות! ג'ה יז וואן! אללההההה ביייי

  מה אני אעשה, הוא התחיל להטריד כבר.

I know you think that I shouldn't still love you Or tell you that. But if I didn't say it, well I'd still have felt it where's the sense in that? I promise I'm not trying to make your life harder Or return to where we were I will go down with this ship And I won't put my hands up and surrender There will be no white flag above my door I'm in love and always will be I know I left too much mess and destruction to come back again And I caused nothing but trouble I understand if you can't talk to me again And if you live by the rules of "it's over" then I'm sure that that makes sense I will go down with this ship And I won't put my hands up and surrender There will be no white flag above my door I'm in love and always will be And when we meet Which I'm sure we will All that was there Will be there still I'll let it pass And hold my tongue And you will think That I've moved on.... I will go down with this ship And I won...

גברים נחמדים מציעים לי ייבוש כוס בחינם. זה קורה לי כל יום, אז עדיף שאני אחכה. אני עדיין חולה, לא כדאי לי להטריף את עצמי. בכוס רטוב גם מרקר מספיק עבה יכול לטפל. מקסימום, לא קשה להשיג את אותם הגברים.   סתם נראה לי נחמד לעדכן פה קצת לפני 4 בבוקר. אתם יודעים? זאת השעה הכי מקסימה ללכת לישון בה לדעתי. לא כל-כך חשוך כבר ולא כל-כך שקט. חבל שזה אומר שמחר אני אסתובב כל היום עייפה.   מחר יום ההולדת של אחי הגדול. הוא בן 18 מחר. למען האמת זה כבר היום, כי מחר כבר התחיל. אני אתן לו שקל ושמונים אגורות, אבל רק בעשרות אגורות. זה יענו יוצא 18, אז זה מגניב, וגם כי זה מה שהוא ביקש ממני. עשרות אגורות בשביל לשים בקופת צדקה. אח שלי קצת משתגע, אבל העיקר שהוא חזק ושמח.   בני אמר לי שהוא עוזב. עושה לי חשק לנצח הכל. אולי זה קצת בשביל לשמח את בני, כי אני אוהבת לשמוע שהוא גאה בי. בכיתי. זאת הפעם השנייה שאני בוכה מול המטפלים שלי ביומיים האחרונים. הוא סיפר לי ראשונה. שאלתי אותו אם הוא בחר לספר לי ראשונה כי אני הכי משוגעת. הוא אמר שאני פשוט חשובה לו. קצת כעסתי גם. אי אפשר לא לכעוס כשכולם עוזבים פתאום ביח...

זה מזכיר לי איזה לילה אחד. התקשרתי אליך כל שעה בדיוק. הפלאפון שלך היה סגור. בשש בבוקר ענית לי סוף סוף.   כמו שחשבתי, הסתובבת כל הלילה, וזה. אולי אפילו היית עם איזה מישהי.   זה מבאס אותי. יצאת מניאק. יצאת מניאק כי שכחת וסלחתי. חייכתי כמו פוסטמה ואמרתי "לא נורא הכל בסדר ניפגש בעוד שעה." עברו שלוש שעות. לא רק שלא באת. גם לא התקשרת.   בא לי לצרוח.   בא לי ללכת לישון בלי לחבק את הפלאפון כל הלילה ולקוות שתתקשר. כוס אמק.   אני מנסה להעסיק את עצמי שזה כבר מתחיל לעצבן, וכלום לא מספיק. ושום אקמול ושום עבודה ושום התאבדות לא תציל אותי. זמן, אתה יכול לעבור קצת יותר מהר אינעל אבוק?   פיתחתי דלקת גרון מרוב ימים רעים.

7 משחקי סוליטר ברצף. "מתי נתנשק" מתנגן. די ברור מי מסתובב לי בראש עכשיו.   הכוס שלי רטוב וגם הפרצוף. בכיתי קצת.   אני מתגעגעת. אבל זה נגמר, נכון?   היום הסתובבתי ביותר מדי חדרים שצריך לדבר בהם. חגית מהמרפאת דיכאון, מירה הפסיכולוגית הקודמת שלי, ואפטר הפסיכיאטר.   המינון נשאר אותו הדבר. שאל אם אני חושבת שכדאי שאני אתאשפז. אני מספיק חזקה בשביל להישאר בחיים בלי גהה. חוצמיזה, איפה אני אתאפר?   בעיקרון, עם מירה לא הייתי אמורה לדבר היום, אבל אפטר הזעיק אותה כי המצב חרבאנה. אני מתגעגעת למירה. (כוס אמק, אני מתגעגעת גם אליך. אבל זה לא באמת משנה.) וחגית... חגית זה סתם. סתם אחת ששואלת הרבה שאלות ואומרת "וואו" אחרי כל דבר שאני אומרת.   סתם הריח שלך עשה לי משהו אתמול בלילה. אולי הזמן והמרחק יעזרו לי לשכוח..   אני לא אוהבת לכתוב הרבה פוסטי-קקי, אבל יוצא לי לעשות את זה המון בזמן האחרון. סתם רציתי להגיד שהחלק הבריא שלי עדיין קיים. הוא קיים, ונראה לי הוא גם ינצח, פשוט עכשיו כואב לי אחושרמוטה הראש ובא לי לבכות ולעשות אהבה.  

בכי שמנקה. לסגור את הדלת בשביל לא להעיר את אמא. לא לפגוע בעוד אנשים. לבכות לבד.   מתגעגעת להרבה דברים. מקומות, אנשים, שירים, בגדים, תמונות.. ימים אחרים.   כואב.   רוצה דברים חדשים. רוצה משקפיים בדיוק כמו הקודמות שטבעו בים.   רוצה מכנס לבן.   לא זוכרת מתי ראיתי את זה, אולי כשהייתי חצי מתה בים, אולי בכלל חלמתי את זה אחרי שנרדמתי בבית. אני זוכרת שראיתי איש שחור הולך במקום שכולו לבן. היו שם המון סורגים.. לא יודעת מה זה היה. אולי שער. אני יודעת שאני הייתי האיש השחור.   לא רוצה לדבר יותר.   רוצה לבכות.

"ביד ימין פיצה עם זיתים, ביד שמאל "נפלאות התבונה", על הרגליים נעלי אדידס חדשות, ועל הפרצוף חיוך גדול.. מה יותר טוב מזה ומלדעת שעשיתי משהו שישמח את אמא...."   חלק מהמחשבות שלי בדרך הביתה מהשיעור אנגלית. זה היה בשביל אמא. זה היה רגע נורא מאושר והכל. עכשיו כבר לא.   בלאגן... מה אני אלבש? אם אני אשקיע יותר מדי אז זה יהיה דפוק. אם אני לא אשקיע בכלל אני אהיה מכוערת. ובכלל, לא שווה לי לחשוב על זה יותר מדי נראה לי. גם ככה הוא כבר לא רוצה אותי.   בכל מקרה הורדתי שיערות בידיים עם המכונה. בשבילי להוריד שיערות בידיים זה כמו לשחק סוליטר. זה ריפוי בעיסוק, באמת! וגם הסיום ממש כייפי!   אני.. מתרגשת :\ . אני אוהבת אותו לעזאזל.