זה מזכיר לי איזה לילה אחד.
התקשרתי אליך כל שעה בדיוק.
הפלאפון שלך היה סגור.
בשש בבוקר ענית לי סוף סוף.
 
כמו שחשבתי, הסתובבת כל הלילה, וזה.
אולי אפילו היית עם איזה מישהי.
 
זה מבאס אותי.
יצאת מניאק.
יצאת מניאק כי שכחת וסלחתי.
חייכתי כמו פוסטמה ואמרתי "לא נורא הכל בסדר ניפגש בעוד שעה."
עברו שלוש שעות.
לא רק שלא באת.
גם לא התקשרת.
 
בא לי לצרוח.
 
בא לי ללכת לישון בלי לחבק את הפלאפון כל הלילה ולקוות שתתקשר.
כוס אמק.
 
אני מנסה להעסיק את עצמי שזה כבר מתחיל לעצבן, וכלום לא מספיק.
ושום אקמול ושום עבודה ושום התאבדות לא תציל אותי.
זמן, אתה יכול לעבור קצת יותר מהר אינעל אבוק?
 
פיתחתי דלקת גרון מרוב ימים רעים.