"מתי נתנשק" מתנגן.
די ברור מי מסתובב לי בראש עכשיו.
הכוס שלי רטוב וגם הפרצוף.
בכיתי קצת.
אני מתגעגעת.
אבל זה נגמר, נכון?
היום הסתובבתי ביותר מדי חדרים שצריך לדבר בהם.
חגית מהמרפאת דיכאון, מירה הפסיכולוגית הקודמת שלי, ואפטר הפסיכיאטר.
המינון נשאר אותו הדבר. שאל אם אני חושבת שכדאי שאני אתאשפז.
אני מספיק חזקה בשביל להישאר בחיים בלי גהה.
חוצמיזה, איפה אני אתאפר?
בעיקרון, עם מירה לא הייתי אמורה לדבר היום, אבל אפטר הזעיק אותה כי המצב חרבאנה.
אני מתגעגעת למירה. (כוס אמק, אני מתגעגעת גם אליך. אבל זה לא באמת משנה.)
וחגית... חגית זה סתם.
סתם אחת ששואלת הרבה שאלות ואומרת "וואו" אחרי כל דבר שאני אומרת.
סתם הריח שלך עשה לי משהו אתמול בלילה.
אולי הזמן והמרחק יעזרו לי לשכוח..
אני לא אוהבת לכתוב הרבה פוסטי-קקי, אבל יוצא לי לעשות את זה המון בזמן האחרון.
סתם רציתי להגיד שהחלק הבריא שלי עדיין קיים.
הוא קיים, ונראה לי הוא גם ינצח, פשוט עכשיו כואב לי אחושרמוטה הראש ובא לי לבכות ולעשות אהבה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה