דוב,
אתה מכיר את זה שאין לך כוח אפילו להתקלח?
שאתה שוכב במיטה כבר איזה יומיים-שלוש, והקצה של הכרית ספוג בדמעות כי אין לך כוח להרים את הראש ולשים אותו באמצע שלה, וכולך מעלה עובש כבר?
אבל זה לא אתה.
אני לא מעלה עובש בגללך.
סתם רציתי לספר לך שכואב לי.
אני כל כך מתגעגעת אליך...אני כל כך רוצה שתענה לי.
אז מה עם השיחות שלנו זה סתם מי אוהב את מי יותר וקוצ'י מוצ'י פוצ'י...
ככה זה נראה מבחוץ, אבל מבפנים רק שנינו יכולים להרגיש כמה זה גדול.
כל אחד יכול לקום ולהגיד מה שהוא רוצה על הקשר שלנו.
הקשר שלנו מדהים.
אז מה שאנחנו לא מזיינים בשכל על כל מני אומנים וסופרים ושיט שאף אחד לא מכיר חוץ מהפריקים שבפריקים.
מי אמר שזאת התקשורת הכי טובה?
מי אמר שזאת הדרך?
אני אוהבת אותך.
אני אוהבת לשכב איתך במיטה עם הגב אליך.
אני אוהבת שפתאום אתה מופיע עם כוס מלאה קרח ופרצוף שובב לגמרי.
אני אוהבת לבכות ולשתוק ולצחוק ולהיות מכוערת ולשמוע "את יפה."
כל כך בא לי לחבק אותך עכשיו, להגיד לך תודה.
אתה כזה בנאדם גדול, זה יכול להגניב אותי.
פעם זה היה קצת שקר, אבל עכשיו אני יכולה להגיד בביטחון שאפילו את הכרס שלך אני אוהבת.
לא יודעת למה אני כותבת את זה.
לא יודעת.
אני פשוט כל כך רוצה שתענה לי.
אני אוהבת אותך.
 
נ.ב- אתה יודע, דוב?
עכשיו 3 בבוקר.. עוד שעה וחצי הציפורים יתחילו לצייץ.
שנינו נהיה ערים. אתה במדים ירוקים לא-כל-כך יפים או נקיים, עם הרבה גברים, עם נשק שדומה למפלצת קצת.
ואני במרפסת בשק שינה סתם אבהה בכוכבים ואתגעגע ואבכה ואחייך ואעוף גבוה, כשאני מחבקת את הדובי שלי.
אנחנו רחוקים, אבל שנינו נהנה מהציוץ של הציפורים, נכון?