פחד.

 שוב הצלילה הזאת לתוכי.. מתנתקת מהעולם ורק רוצה למות..

כמה דקות... רק כמה דקות.. שעוברים בהם דבר כל כך קשה..

הם באות ככה סתם. לא צפויות.

הן יכולות לבוא מאיזה צליל ששמעתי או מאיזה ריח שהרחתי... ככה סתם.

וזה כבר לא בכי.. זה התנשמות מטורפת כזאת שאחר כך כל הפרצוף נרדם ומרגישים נמלים.

ורואים הכל מטושטש.. הכל זז.. והצבעים מתעוותים..

השרירים קופצים בצורה מוזרה ולא תמיד אפשר להשתלט עליהם..

 

אפשר להאשים את הצמח הזה אבל זה לא באמת הוא.. זה משהו בתוכי..

בני פעם קרה לזה משאלת-מוות..

 

אני יכולה איזה חודש להסתובב די שמחה והכל.. אבל זה לא יעזוב אותי בחיים.

זה יחזור.

 

אשכרה חשבתי שכבר טוב..

זה שזה לא קרה לי כבר איזה חודש לא אומר שזה נעלם..

לא נפטרים מזה כלכך בקלות..

ידעתי.

ידעתי שזה יבוא..

אמרתי לבני שזה לא בשליטתי.. שאני ממש שמחה שזה לא מגיע אבל שאני ממש מפחדת מהיום שזה יקרה.

 

וזה קרה לי היום.

כולי רועדת.

 

אתם יכולים להגיב, לא בטוח שאני אענה לכם.