שלוש שש שש אפס חמש

  לא. בחיים לא. עריכה: אין חברים טובים. אני התרחקתי הם בכלל לא שמים לב האמת. עריכה בתוך עריכה, קצת תקוע: עם אור כבר מזמן זה לא אותו הדבר, למרות שאני מתגעגעת, ואוהבת אותה. עם דור.. עם דור זה באמת לא אותו הדבר. באמת באמת. :\ קשה להיפתח. לא מרגישה נוח. ועם אמיר. אמיר זה הכי מעציב. זה בכלל לא כמו קודם והשיחות מוזרות וקרות יותר. מרגישה שסתם. שאין כבר כלום. זה כמו שאחרי שאתה הרבה זמן בקשר עם בנאדם זה הופך לסוג של חובה.. ואתה לא יכול ככה סתם ללכת, אז אתם ממשיכים לשאול מה נשמע והכל. (ברור שהוא זה שממשיך להתעניין ושבטח הוא היה הולך אם לא הייתי תלותית ועצובה.) חלמתי חלום. שדור ואור קוראות לי שמנה ומכוערת. שופטות אותי בצורה הכי מגעילה ופוגעת. צועקות עלי. ואז דוב וירדן באים. ודוב בוכה. וירדן גם. ואני על הריצפה והם בכלל מרחפים מלמעלה והכל לבן. ודור ואור נלעמות לאט לאט ואיתן גם הרעש והצעקות נעלמים... ואני נשארת עם ירדן ודוב. הם חושבים שאנחנו עדיין קרובים בגלל שאני טובה בהסתרות. יש הרבה שהם לא יודעים, הרוב כתוב בבלוג השני. ויש עוד משו. שלא כתוב.   אני לא מצליחה לדבר, לא מצליחה לכתוב, תקוע לי...

אני לא רוצה לריב איתכם. אני לא רוצה לשבור ת'אמון. (שאומנם קטן אבל איכשהו קיים.) אני לא רוצה לאכזב אתכם. אני הכי לא רוצה בעולם.   אני רק רוצה שלא תסתמו לי את הפה כשאני צועקת לכם משהו כל פעם מחדש.   מצטערת, לא בדיוק אבל בערך. אל תתקשרו לצעוק עלי, ואל תתקשרו להגיד לי לחזור. אני מאמינה שטעיתם מספיק בכל הנושא הזה ואין טעם לטעות עוד. אולי גם אני עושה טעות עכשיו, אבל תבינו, גם אם אני אעשה את זה וגם אם לא אני אצא לא בסדר איכשהו. אי אפשר לצאת מהמצב הזה בסדר, ואתם די גרמתם לזה, בזה שלא הסכמתם להתפשר. זהו. נשברתי לגמרי. אחרי כל הזמן הזה שכן הקשבתי לכם (אלוהים יודע למה, הרי אתם הייתם עסוקים בלסתום לי את הפה.)...   יכולנו להתפשר. זה לא שאני הרסתי משהו. זה אתם. עכשיו אני כועסת, ואין בכלל פשרה וכלום, וסתם. יהיה בלאגן. ואני כבר לא ארצה שום פשרה.   הרסתם. אולי אתם כועסים ומאוכזבים, אבל גם אני. תאמינו לי שגם אני.   ובכל זאת, אני מבקשת שתנסו להבין את הצעד הזה שאני עושה. כי בכל זאת, אני לא רוצה לריב.  אני רק רוצה הבנה.     אמא, אני אוהבת אותך ממש. אני לא רוצה לריב אי...

    זה בחיים לא ילך. זה בחיים לא ילך. איזה יום מחורבן.

אולי תיגמר כבר? אתה ארוך לי מדי. הזמן לא זז ואני עצובה חולה ומתגעגעת.   יש רק דבר אחד טוב בלקבל כדור ליומולדת כשאתה מצפה לכסף. יש לו צל מגניב בשקיעות.   עריכה: אני והתוכי מצוננים, איזה מצחיק זה יהיה אם אנחנו נביא את השפעת המזויינת לישראל. נמות ראשונים, ועוד בידיעה שהרגנו חצי ארץ(: החיים הטובים- תאמינו לי. (אממ, כן. משהו כזה P: )     אנחנו כמו פינקי והמוח, רק שאני עדיין לא בטוחה מי המוח מבין שנינו. זה קורה במשפחות הכי טובות. (מהיום לפחות עד אמצע החודש הבא תהיה לי נזלת במקום מוח. ואתם תהיו קורבנות שלי, כזה. איזה שווה.)  

דוב נסע. ה10 ימים האלה היו מדהימים. השיא של הקשר שלנו, שנינו הרגשנו את זה.  (אגב. בלי סקס בכלל, ובכל זאת. שיא.) אז זהו. אני רואה אותו ביום רביעי הבא. ברגע שהוא נסע הסתכלתי בפלאפון לראות אם הוא התקשר כבר... אני אוהבת אותו. כל כך כל כך. 7 ומשהו חודשים יחד, אם אי פעם חשבתי שהקשר שלנו זה טעות, בטח הייתי משוגעת או משהו P:   זה הדבר הכי משמעותי ויפה שקרה לי מאז שעברנו דירה.   הייתי היום ביער עם אבא, צילמנו דרדרים וחזרנו ממש מהר הביתה כי אני חולה כמו שכתבתי בפוסט הקודם. מאז שקראתי את ההתחלה של הספר שאח שלי כותב דרדרים נהיו הרבה יותר מדרדרים בשביליP:   שמתי תמונה בכותרת, זאת אני, לא מושלמת ולא מתקרבת לזה, אבל התחשק לי.   בקשר לכותרת הפוסט, זה סתם, כי דוב, וכי יער, וזה :] לא משהו מיוחד.   ו..זהו. כשאני חולה אני לא מי יודע מה עמוקה ולא מצליחה לחשוב יותר מדי. לפעמים זה פשוט נוח וכיף.   שבוע טוב.:]

מחקתי את הציטוטים. מחקתי גם את השיר של סיני תור. זה מרגיש לי מלוכלך ואם הייתי יכולה למחוק עוד כמה דברים במוח ובלב אולי היה לי נוח יותר עכשיו. משהו מציק. המחסנים עם כל הלכלוך מפוצצים, הדלתות נתלשו והלכלוך נשפך החוצה. נשפך ונשפך ונשפך... מסוכן לי כל עניין המחסנים. אסור לי לדחוף לשם דברים שכבר אין מקום. זה לא בריא לי. אני אלרגית לאבק.   כל פעם כשמשהו לא במקום, גם אם הוא ממש ממש קטן- אני צריכה לשים אותו במקום. אני צריכה להפסיק לדחוס למקומות כאלה שלא רואים. אני צריכה להפסיק לעצום עיניים. אני צריכה להיות מסוגלת להיות עם העיניים פתוחות בלי להזדעזע.   צריך לעשות סדר בדברים. אני כל כך חייבת את זה. כל כך כל כך כל כך.   חשבתי על זה ו. פסיכולוג זה בעצם אחד שמרים דברים שלא מונחים במקום ועוזר לבנאדם לשים אותם במקום לפני שהוא הספיק להחביא אותם.   הכי מטריף זה כמה שהחדר שלי דומה לי. נכנסים לחדר, וישר מבינים הכל עלי. והערמות האלה. מתחת לשולחן, מאחורי המיטה... אמא שלי שונאת אותן, ואני תמיד רבה איתה כי קשה לי להפסיק. זה נוח לי.   נוח אבל לא בריא.   בלבול לא הולם אותי. אנ...

לפעמים בא לי לשנות את הצבעים של הבלוג לשחור ולבן ולבכות. לא בכי רע, סתם בכי כזה. מנקה. לא רע לי עכשיו, סתם כזה, ניקיון אף פעם לא מזיק. דוב בשוהם ל10 ימים. אחרי 7 חודשים ביחד אני קולטת כמה אני אוהבת אותו... לא שקודם לא אהבתי, אבל בימים האחרונים זה באמת באמת.   אמרתי לדוב אתמול שבזמן האחרון לא בא לי סקס. הוא שתק וחשב. אני צריכה לדבר איתו על זה, נראה כאילו זה ממש הטריד אותו. נסענו אתמול למסיבת פורים. (אני דוב נוגה סימה ורונן.) בעיקרון היינו אמורים להיות בחוות הברבור, אבל הייתה הופעה והכניסה עלתה 30 שקל אז וויתרנו. נסענו לנוגה, התחלנו להשתולל עם כל התחפושות שלה, היה ממש מצחיק. בהתחלה לא ממש היה לנו ראש למסיבה (חוץ מלנוגה, כי נגמר לה הרטלין... :>  ) אז חזרנו לחוות הברבור ולא הכניסו אותנו כי סימה שכחה תעודת זהות ולי בכלל אין. נוגה הייתה עצבנית והיה לה חשק לרקוד. סימה רצתה גבר. רונן רצה אלכוהול. ודוב היה רעב.   אני סתם... לא רציתי ממש.   בסוף החלטנו שניסע ונחזור די מוקדם כי גם ככה הבטחתי להורים שאני אהיה ב2 בבית והשעה כבר הייתה 1 ומשהו.   הגענו, לא שילמתי בכניסה, דו...

  jen_15@walla.com  (כתובת הדואר האלקטרוני לא אומתה) אומר/ת: יאללע אחי תעשה חיים, נתראה אחי אומר/ת: ביי מאיה :) jen_15@walla.com  (כתובת הדואר האלקטרוני לא אומתה) אומר/ת: ביי כוזברה jen_15@walla.com  (כתובת הדואר האלקטרוני לא אומתה) אומר/ת: חח לא ככה כותבים נראה לי אבל מה זה משנה אחי אומר/ת: ביייי jen_15@walla.com  (כתובת הדואר האלקטרוני לא אומתה) אומר/ת: יייי.   חחחחחחח:):) לפני איזה שבועיים שאלו אותי בתגובות אם קוראים לי מאיה, ומאז השמן הזה קורא לי מאיה כל הזמן :>   יש לי אח משוגע חעח אני אוהבתותו. :>   ועכשיו סיפור בתמונות:   אני:חה חה הנה ילד מכוער עם כוסברה בשיניים!!! אחי: אין לי, שקט, למה את מגלה נו..     חה חה איזה מכוער יש לו כוסברה בשיניים.. איכס..   אמרתי שאיןןן רוצה לבדוק?@!!?! שתקי לפני אני עושה עליך נוד עם צבע!!!!11111 >.<     שבת שלום:)

"מה דוב ביקש שתביאי לו?" מה זה השאלה המפגרת הזאת? למה שדוב יבקש שאני אביא לו משהו? מה את רוצה?   "אמא תעזבי את הדף הזה. אני לא אוהבת שנוגעים לי בדפים." "לא אני סתם... אני בודקת את הראיה שלי.. היא מתדרדרת מיום ליום.." "אמא תעזבי את הפתק!" "תשמעי... כמה שהיא מתדרדרת... ~ממשיכה לקרוא~ " חטפתי לה אותו מהיד. "אמא, חלאס שטויות. די. נו. פשוט תפסיקי."   "מתי תלכי לישון?" "מתי שיתנו לי ללכת לישון. אני רוצה לנוח." "היה לך את כל היום לנוח." "אבל עכשיו את סתם אומרת לי דברים מטופשים כי אין לך מה לומר." "אם תדברי איתי יהיה לי מה לומר. את כל היום מדברת עם קופסא. אולי כדאי שאני אעזוב את הבית ואת תישארי עם הקופסא?"  

די לטקסים ואובססיות. די ל"אני מכוערת." די להתעסק בשטויות כל היום.   להשלים עם מה שאני. להשלים עם המצב הנוכחי.   תחייכי. תפסיקי להיות מעפנה.   יכולתי לעשות את זה הרבה יותר ארוך. אבל זהו. אני חושבת שזה אומר המון. אין מה לסבך יותר מדי. בהצלחה.  

תמיד זה קורה לי: תמיד אני בלחץ שיש לי קצת מדי כסף. תמיד אני איכשהו נוסעת בסוף עם מעל 300 שקל. תמיד אני מבזבזת בערך 100.   אז גם היום זה היה ככה, אבל זה לא רע. לא רע בכלל. את האמת, נהנתי ממש ממש:] היה לי כלכך כייף.   ראיתי את שיר ושלומי. אני אוהבת לראות את שיר ושלומי. הם יפים כאלה. וחכמים. ויש להם אינדסטריאל D:   ראיתי את טניה שהתגעגעתי אליה מלאמלאמלא! ראיתי את ג'ין, ואחת שהייתה איתי בקן הקודם.   ראיתי את אריאל הסטלן הזה, חחח :]   ראיתי את מימס, רק ראיתי. לא אמרתי שלום. לא יודעת. סתם כזה.   ראיתי את פרידה :]   את ירדן, חגי, ועוד כלמני אנשים משוהם.   ראיתי את אוסנת, מפ"ת. סוג של חברת ילדות כזאת. חח :] אולי מחר אני אסע אליהם.   והכי הכי הכי חשוב. ראיתי את אמירי(: חח. באמת. היה לי ממש ממש כיף לראות אותו. זה כלכך שימח אותי. (ג'ן. תודי שזה לא הוא. זה פשוט השיער הארוך. תודי.) אני אוהבת את אמיר. אמיר אלוהים.   קניתי שרוכים ממש מגניבים מואנס. אחד ורוד אחד צהוב. קניתי 2 קשטות לשיער, שתיהן ורודות ונוצצות D: קניתי פטריות לא אמיתיות כאלה, בשביל לשים ...

גברת שלולית‏  ‎(08:11 PM)‎ : אני צריכה חרוזים. אני צריכה שרשרת דחוף. ‏גברת שלולית‏  ‎(08:11 PM)‎ : גדולה יפה וצבעונית ושמחה. כמו שהייתה לי. ‏גברת שלולית‏  ‎(08:17 PM)‎ : אני לא מאמינה שזרקת אותה לפח. אני הכנתי אותה כשפופאי עוד היה פה. אני אהבתי אותה ממש ממש ממש ובדיוק בימים שרציתי לבקש אותה חזרה.. לעזאזל אור. את יודעת שדברים כאלה חשובים לי. את יודעת את זה. ‎Hanry the horse ‎(08:26 PM)‎ : אני מצטערת ‏גברת שלולית‏  ‎(08:27 PM)‎ : ידעתי שתגידי את זה. כל המצטערים האלה. ‏גברת שלולית‏  ‎(08:27 PM)‎ : מצטערים מצטערים! נמאס. ‎Hanry the horse ‎(08:27 PM)‎ : אבל מה את רוצה שאני אגיד??? אני אביא לך כמה חרוזים שבא לך... אבל מה את עוד רוצה שאני אגיד?? וואלה ג'ני,זרקתי את השרשרת כי בא לי שתסבלי. ‏גברת שלולית‏  ‎(08:29 PM)‎ : אני שונאת כשזה קורה. אני שונאת כשזה קורה, אלוהים. ‏גברת שלולית‏  ‎(08:29 PM)‎ : למה? אוף. ‎Hanry the horse ‎(08:41 PM)‎ : וואי אבל למה את לוקחת כל דבר כזה קטן ללב? אני אכין לך שרשרת שתראה בדיוק כמו הקודמת ‏גברת שלולית‏  ‎(08:42 PM)‎ : אני ל...

אלוהים,   1. 1,2. 1. בדיקה. אתה שומע אותי? זאת אני. המכוערת מלמטה. זאת שמתלבטת אם להאמין. איך אני יכולה להאמין, כשהכל כלכך מחורבן? "תקופה טובה..ימים יפים." הכל בלה בלה בלה. אתה יודע מה לא בלה בלה בלה? הדמעה הזאת שהטיבה לי את הדף עכשיו. אני אגיד לך את האמת. אני מרגישה שאני כותבת למישהו שלא קיים. ולמה אני כותבת בכל זאת? זה כי אני מטומטמת ומיואשת.   בא לי למות אלוהים. בא לי למות. אלוהים. בא לי לחיות. בא לי לשמוח. אני יודעת שאני יכולה, שזה יגיע, והכל. אבל אתה יודע מה מעצבן אותי? הנפילות החזקות האלה.   אבא נכנס עכשיו לחדר, הפכתי את הדף והדמעה נמרכה. אני שונאת את הדברים הטפשיים האלה. הוא שאל אותי איפה זה "גבעת ה.." אני כבר לא זוכרת מה. מה זה משנה בכלל איפה הגבעה כשבא לי למות? (לחיות).   עכשיו הוא שוב נכנס לחדר. הוא שואל אם אני רוצה לבוא איתו ליער. ואני... אני אמרתי לו שלא. הרי אני בכלל רוצה למות עכשיו.   אלוהים, אתה יודע? חשבתי על זה, וסתם, רציתי לספר לך, שלא תבין אותי לא נכון. בנקודה שהכי בא לי למות, הכי בא לי לחיות. תקרא את זה כמה פעמים, אולי תרגיש את זה בתוכך....

St‡¢h u  ‎ ( 09:25 AM ) ‎  : גם את לא הלכת?! ‏גברת שלולית‏  ‎ (09:25 AM) ‎  : כן ‎ St‡¢h u  ‎ (09:25 AM) ‎  : לכבוד? ‏גברת שלולית‏  ‎ (09:26 AM) ‎  : לא יודעת, תכננתי את זה מאתמול כבר. פשוט אין לי כוח.   את? ‎ St‡¢h u  ‎ (09:26 AM) ‎  : גם לי אין כוח.. ‏גברת שלולית‏  ‎ (09:27 AM) ‎  : :< ניסיתי לעשות לעצמי עגיל בפופיק ולא הצלחתי. ‎ St‡¢h u  ‎ (09:27 AM) ‎  : את לא רצינית? ‏גברת שלולית‏  ‎ (09:28 AM) ‎  : זה כלכך מבאס. הייתה לי מחט סטרילית ועגיל טיטניום ואפילו משחה מרדימה אבל לא לא תמיד זה חייב להידפק אצלי. :< ‎ St‡¢h u  ‎ (09:28 AM) ‎  : למה לא ביקשת עזרה?! זה כאב? ‎ St‡¢h u  ‎ (09:28 AM) ‎  : ירד דם? ‏גברת שלולית‏  ‎ (09:29 AM) ‎  : לא ממש כאב, בגלל המשחה המרדימה.. אבל לקראת הסוף זה התחיל ממש לכאוב והוצאתי את המחט.   ירד קצת דם. ‎ St‡¢h u  ‎ (09:29 AM) ‎  : מתי עשית את זה? והיית מבקשת עזרה. ‏גברת שלולית‏  ‎ (09:30 AM) ‎  : לא יכולה לבקש עזרה ...