שיחה עם דור.
St‡¢h u (
גם את לא הלכת?!
גברת שלולית (09:25 AM) :
כן
St‡¢h u (09:25 AM) :
לכבוד?
גברת שלולית (09:26 AM) :
לא יודעת, תכננתי את זה מאתמול כבר.
פשוט אין לי כוח.
את?
St‡¢h u (09:26 AM) :
גם לי אין כוח..
גברת שלולית (09:27 AM) :
:<
ניסיתי לעשות לעצמי עגיל בפופיק ולא הצלחתי.
St‡¢h u (09:27 AM) :
את לא רצינית?
גברת שלולית (09:28 AM) :
זה כלכך מבאס.
הייתה לי מחט סטרילית ועגיל טיטניום ואפילו משחה מרדימה אבל לא לא תמיד זה חייב להידפק אצלי. :<
St‡¢h u (09:28 AM) :
למה לא ביקשת עזרה?!
זה כאב?
St‡¢h u (09:28 AM) :
ירד דם?
גברת שלולית (09:29 AM) :
לא ממש כאב, בגלל המשחה המרדימה..
אבל לקראת הסוף זה התחיל ממש לכאוב והוצאתי את המחט.
ירד קצת דם.
St‡¢h u (09:29 AM) :
מתי עשית את זה?
והיית מבקשת עזרה.
גברת שלולית (09:30 AM) :
לא יכולה לבקש עזרה כי הבטן שלי מכוערת.
St‡¢h u (09:30 AM) :
..
גברת שלולית (09:30 AM) :
ועשיתי את זה קודם, ב9 בערך.
St‡¢h u (09:30 AM) :
אז איך תכננת לעשות עגיל בפופיק?
St‡¢h u (09:30 AM) :
חוץ מלעשות לעצמך.
גברת שלולית (09:31 AM) :
תכננתי.
לקחתי בחשבון שיראו את הבטן שלי.
גברת שלולית (09:31 AM) :
חוצמיזה, ממי הייתי מבקשת עזרה?
מג'ניה? :|
St‡¢h u (09:31 AM) :
ממני אולי
גברת שלולית (09:31 AM) :
צריך מישהו שלא מרחם.
מישהו שלא אכפת לו.
שפשוט יתקע את המחט באכזריות.
St‡¢h u (09:32 AM) :
...
גברת שלולית (09:33 AM) :
בפופיק זה בעייתי, כי צריך לתפוס הרבה עור..
למשל אם הייתי עושה לעצמי בגבה או באוזן זה היה הרבה יותר פשוט.
St‡¢h u (09:33 AM) :
גם הרבה יותר כואב.
גברת שלולית (09:33 AM) :
מה פתאום.
St‡¢h u (09:33 AM) :
לדעתי כן.
גברת שלולית (09:34 AM) :
זה כמו לעשות עגיל ביד.
חח.
St‡¢h u (09:34 AM) :
ומשחה מרדימה זה בכלל חרא של דבר כי אח"כ זה כואב פי 20 מיליון אלך יותר
גברת שלולית (09:34 AM) :
מיתוס.
St‡¢h u (09:34 AM) :
חברה שלי אמרה לי.
גברת שלולית (09:34 AM) :
מיתוס.
St‡¢h u (09:34 AM) :
סבבה.
St‡¢h u (09:34 AM) :
חברה שלי אמרה לי את זה.
גברת שלולית (09:34 AM) :
זה סתם, אנשים המציאו את זה והעבירו אחד לשני.
גם לי אמרו את זה.
גברת שלולית (09:45 AM) :
מאה אחוז לא יהיה לי עגיל עד גיל 16.
גברת שלולית (09:45 AM) :
זה כלכך ברור.
St‡¢h u (09:45 AM) :
למה?
גברת שלולית (09:46 AM) :
כי עד היום השתגעתי מרוב שרציתי והיו לי הזדמנויות וזה פשוט לא הלך, כל פעם אני נדפקת ממשהו אחר.
St‡¢h u (09:46 AM) :
את פשוט לא אופטימית.
ואת עסוקה בלראות את הנפילות שלך ולבכות עליהן מאשר ללמוד מהן ולהמשיך הלאה.
גברת שלולית (09:47 AM) :
אני חושבת שזה לא שאלה של אופטימיות או פסימיות.
זו בכלל לא שאלה האמת.
זאת עובדה.
גברת שלולית (09:47 AM) :
ודווקא אני חושבת שאם יש בי משו טוב זה שאני כן לומדת מהנפילות.
St‡¢h u (09:47 AM) :
זה לא משנה
זה עדיין לא משנה את העובדה שאת בוכה על הנפילות שלך ולא לומדת מהן
St‡¢h u (09:48 AM) :
אז למה את בוכה עליהן כל פעם מחדש?
אין להשיב את מה שהיה
גברת שלולית (09:48 AM) :
לבכות זה לא רע.
אפשר לבכות וללמוד יחד.
גברת שלולית (09:49 AM) :
כואב לי.
למה שאני אהיה שמחה?
כואב לי אז מן הסתם אני אבכה.
תוך כדי זה אני גם לומדת דברים בשביל העתיד וזה.
St‡¢h u (09:50 AM) :
נכון
אבל את נתקעת על הנפילות שלך יותר מדיי זמן, זאת הכוונה. את מתעסקת יותר מדי בהן מאשר בלהמשיך
גברת שלולית (09:51 AM) :
כשבן אדם נופל, הוא צריך לקום בשביל להמשיך.
הוא לא יכול להמשיך לפני שהוא קם.
St‡¢h u (09:52 AM) :
נכון
St‡¢h u (09:52 AM) :
אבל את צריכה להרים את עצמך מיד.
את צריכה להיות חזקה.
גברת שלולית (09:52 AM) :
כלכך מלחיצים אותי כל פעם שאני נופלת.
כאילו, כוס אמק. אני מנסה לקום כמה שיותר מהר ואני כלכך משתדלת וכולם רק אומרים לי שזה רע.
St‡¢h u (09:53 AM) :
כי זה באמת רע...
גברת שלולית (09:53 AM) :
(מה רע?!!@#??!@!$ אעעא)
קורה.
קורה שבן אדם נופל.
זה נורמלי.
St‡¢h u (09:53 AM) :
נכון את צודקת
גברת שלולית (09:53 AM) :
צריך לתת לו לקום בשקט.
St‡¢h u (09:53 AM) :
לא.
St‡¢h u (09:53 AM) :
הוא צריך לקום מהר.
ואם הוא לא קם לבד
אחרים צריכים לעזור לו
גברת שלולית (09:55 AM) :
(אגב. לקום בשקט לא סותר לקום מהר. )
אני לא מבינה את המילה הזאת.
מהר.
כאילו. תתארי לך שאת רצה ברחוב ופתאום את נופלת ומתרסקת ושוברת ת'סנטר ומתחילה לדמם, ואז באים חבורה של אנשים ואומרים לך "יאללה! קומי מהר! את יכולה!"
גברת שלולית (09:55 AM) :
איפה ההיגיון?
גברת שלולית (09:55 AM) :
הבנאדם צריך להתאושש קצת.
St‡¢h u (09:56 AM) :
אבל הקצת הזה לא צריך להיות הרבה.
את לא צריכה לבכות על זה שנפלת על הסנטר ופתחת אותו, כי זה כבר קרה. הדבר הכי נורמלי שתעשי זה לרוץ לבי"ח, כי שם יעזרו לך. ובמקרה של לפתוח את הסנטר את לא יכולה לעזור לעצמך.
גברת שלולית (09:59 AM) :
זה לא ממש נכון כשאת אומרת שזה כבר קרה אז לא צריך לבכות על זה.
זה קורה עכשיו. בכל רגע ורגע. ואני גם לא רוצה להחזיר את הזמן אחורה.
כי זה נורמלי ותמיד יש ויהיו נפילות.
חבל שנתתי דוגמא של לפתוח את הסנטר, כי פה באמת בנאדם לא יכול לעזור לעצמו.
אבל במקרה שלי, עכשיו, אני יכולה.
אני רק צריכה זמן.
גברת שלולית (09:59 AM) :
ויש לי את הזמן הזה.
אני לא חושבת שיש משהו יותר חשוב מהשמחה שלי.
גברת שלולית (09:59 AM) :
אני לא ממהרת לשום מקום, כשמדובר בזה.
יש את האנשים האלה שתמיד ממשיכים הלאה ומבליגים ואז מצטבר בתוכם חרא.
אני לא כזאת.
אני פותחת דף חדש כל פעם.
לבן.
נקי.
אני לא מסוגלת עם לכלוך.
זה גם לא בריא לחיות ככה ולדלג על דברים סתם כי החברה אומרת שיש דברים יותר חשובים
לעשות ושחייבים למהר.
אין דבר יותר חשוב מאושר של בנאדם, ואני חושבת שכל בנאדם צריך לדאוג קודם כל להרגיש טוב עם עצמו,
וזה בכלל לא נורא אם לוקח לו יום-יומיים (או אפילו שלושה) להתאושש.
השיחות שלי ושל דור.
תמיד אנחנו חופרות כמו ילדות דפוקות, אבל שיהיה, בא לי לפרסם את זה.
(הדברים שבסוגריים בתוך השיחה זה מחשבות שעברו לי בראש באותו הרגע,
וההודעה האחרונה זה הודעה שכתבתי ולא הגיעה אליה כי התנתק לי האייסיקיו.)
יש גם חלקים שנמחקו.
ואני באמת באמת מעדיפה שלא תגיבו על הפוסט הזה.
זה סתם.
בשבילי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה