כדי להגיע למשקל תקין (50.1) עליך להוסיף 3.1 ק"ג.
לא.
בחיים לא.
עריכה:
אין חברים טובים.
אני התרחקתי הם בכלל לא שמים לב האמת.
עריכה בתוך עריכה, קצת תקוע:
עם אור כבר מזמן זה לא אותו הדבר, למרות שאני מתגעגעת, ואוהבת אותה.
עם דור.. עם דור זה באמת לא אותו הדבר. באמת באמת. :\ קשה להיפתח. לא מרגישה נוח.
ועם אמיר. אמיר זה הכי מעציב. זה בכלל לא כמו קודם והשיחות מוזרות וקרות יותר.
מרגישה שסתם. שאין כבר כלום. זה כמו שאחרי שאתה הרבה זמן בקשר עם בנאדם זה הופך
לסוג של חובה.. ואתה לא יכול ככה סתם ללכת, אז אתם ממשיכים לשאול מה נשמע והכל.
(ברור שהוא זה שממשיך להתעניין ושבטח הוא היה הולך אם לא הייתי תלותית ועצובה.)
חלמתי חלום. שדור ואור קוראות לי שמנה ומכוערת. שופטות אותי בצורה הכי מגעילה ופוגעת. צועקות עלי.
ואז דוב וירדן באים. ודוב בוכה. וירדן גם. ואני על הריצפה והם בכלל מרחפים מלמעלה והכל לבן.
ודור ואור נלעמות לאט לאט ואיתן גם הרעש והצעקות נעלמים... ואני נשארת עם ירדן ודוב.
הם חושבים שאנחנו עדיין קרובים בגלל שאני טובה בהסתרות.
יש הרבה שהם לא יודעים, הרוב כתוב בבלוג השני.
ויש עוד משו.
שלא כתוב.
אני לא מצליחה לדבר, לא מצליחה לכתוב, תקוע לי בכי בגרון.
בהתחלת החודש אחי הדוס אמר לי "משנכנס אדר מרבין בשמחה, יומולדת שמח, מאיה."
(לא קוראים לי מאיה, אבל ככה הוא קורא לי, ואני אוהבת את זה.)
שנינו צחקנו.
אמרתי לו שזה הולך להיות חודש כיף ומטורף.
החודש הזה היה עצוב כל כך.
אני עדיין מתלבטת אם להסכים להצעה של אמא- לחזור לפסיכיאטר, לברר מה עם כדורים.
אין לי כוח וכואב לי כל כך.
מה עם גברת שלולית עם הכתר על הראש?
אני מתביישת. המצב הזה זה חרא וזה בכלל לא יפה לי.
צריכה זמן לבד. ולתפוס את עצמי לשיחה. זה לא ילך ככה.
עצמי הולכת לקבל ממני כאפה, או אולי חיבוק. לא יודעת.
אני רק יודעת שהיא חייבת לחזור להקשיב לעצמה.
גברת שלולית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה