שלוש שש שש אפס חמש

  הנה שוב זה קורה. אני מרגישה שאני מרוויחה את החיים שלי מחדש. זה קרה פעם אחת בגיל 18 כשהתחלתי לעבוד עם הילדים ונחשפתי לראשונה לאנתרופוסופיה. הייתה שם הצלה. זו הייתה נקודה שיכולתי להתרסק ממנה, אבל כל היקום נרתם ותפס אותי בשערות [מזל שיש לי הרבה מהן]... אתמול התרגשתי מזה. הרגשתי שאני בוחרת. סוף סוף בוחרת. הרגשתי שאני אני. סוף סוף אני. הרגשתי שאני רוצה את מה שאני עושה גם אם זה קשה לי. העשייה בתחום האנתרופוסופיה שוב מוכיחה את עצמה כריפוי גדול. כל כך התרגשתי אתמול שעבדתי בכל הכח [הפנימי, בעיקר, אך גם הפיזי].   בקורס דרמה עבדנו אתמול על סימפטיה, אנטיפתיה ואמפתיה. על מציאת מרכז. במקהלה שרנו שיר שהמילים שלו לקוחות מהספר 'אורות הקודש'/הרב קוק- "עלה למעלה עלה, כי כח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם פן יכחשו בך, דרוש אותם וימצאו מיד"... הכל כמובן מתקשר אחד לשני. ההכחשה הזו שהייתי כל כך עמוק בתוכה, ההתכחשות לעצמי, לכנפי הרוח שלי. כנפי הרוח שלי! שלי! הן באמת ענקיות. איך יכולתי?   אני לא יודעת אם כנפי הרוח שלי יכולות להתכחש אלי, אבל לשכוח איך לעוף, להפוך לכבדות,...

  אנשים שאמרו שהם רוצים לעזור לי ואני מאמינה שהם יכולים: אמא, יפעת, לינוי, אלי, יערה, אנשים שלא אמרו את זה אבל הם פשוט שם ואני יודעת שהם אוהבים אותי: אורי, אבא, איתי, אן, אנשים שאני אוהבת בעולם הזה, גם אם חלקם רחוקים ממני ואנחנו לא מדברים: סני, איילת סולימני, אורי זינדל, חנן גולדשמידט, כינרת, גל שטיינמץ,   אני נקייה לגמרי כבר מיום שישי בערב, שזה יומיים שלמים. בסך הכל, בשמונת הימים האחרונים עישנתי רק פעמיים- ושתיהן היו עם חברים, מתוך בחירה, ברוח טובה. לא הצטערתי וכן נהניתי. אני לא יודעת אם בכלל רציתי להגמל. כנראה שרציתי. לא יודעת. עכשיו זה הרגשה מאוד מוזרה. מאוד מאוד ריקה. כאילו אין סיבה לכלום... ביומיים האחרונים אני עייפה יותר מהרגיל שזה דבר שמשמח אותי- אחרי שעברתי שבוע בערך ללא שינה נורמלית... אתמול נמנמתי בין השעות 17:00 ל19:00 שזה מאוד לא רגיל בשבילי. לא ישנתי שנ"צ כבר מעל שנה. מאז שפונצ'ה נפטרה איבדתי את היכולת. אני נקייה מוויד אבל לצערי עמוסה בקלונקס. זה זמני. זה בסדר. היום לא בלעתי קלונקס. אם אפחד לקראת שעת השינה אז אבלע. היום ה16/11. אם אתנהג יפה ולא אהיה עמוסה במשני תו...

  צעקה אילמת בנאדם בוחר בנאדם בוחר בנאדם בוחר ועם כל צעקה מכה את עצמי בראש בידיים ברגליים בנאדם בוחר   שאלוהים יברך את הימים הטובים שהיו לי עם הגאנג'ה וגם את הרעים אני מברכת על הימים האלו גם על אלו שכבר היה בא לי להקיא והקאתי   ואכלת ושבעת וברכת והותרת- החלק הכי קשה ושבעתי הו כבר מזמן שבעתי ככ שבעתי שזה עלה לי לראש   והותרתי, למקרה חירום את הבאנג מברלין אני הולכת לקבור אולי אני אקבור אותו בקאנטה של גיל 16 את הבאנג משוודיה אפרק ואחביא איפשהו, רחוק מעצמי         בזמן שיצאנו ואני הזזתי בקושי את הגוף ואתה כעסת, חשבתי לעצמי, מה אם היית אומר לי 'זה או אני או הבאנג'? ברור שאתה. ודמיינתי את זה ואז אמרתי לעצמי- אם הייתי מבטיחה דבר כזה ואז הייתי מועדת מתישהו? הייתי עושה ראש? לא הייתי רוצה לשקר. עדיין קשה לי לעמוד מול ההרגל. מול ההרגל להרס עצמי. ולמה בכלל דמיינתי את כל הסיטואציה הזו? אולי כי רציתי להבטיח, לפחות במחשבה.... אולי כי רציתי כבר להפסיק להגעיל אותך.   אני מתנצלת על הכל. בחיי שהתכוונתי לזה, לפעמים אני מרגישה ככ טיפשה לידך. מרגישה שהמח לא עובד. ...

  הילדים   זה מאוד אירוני שהעבודה שלי זה להוריד לכאן נשמות אירוני בהתחשב ברגליים הבתוליות שלי, שנמנעות באדיקות מלדרוך על האדמה הזו או שאולי בגלל זה זה עובד כי אני כמו גשר בשבילם חצי פה חצי שם   1/11/14     20:55     בעלי- החיים   איך הם מחכים בחמלה, בענווה, לפעמים שנים, בשקט מוחלט בלי יכולת לדבר או לנוע כפי שגופם בבסיסו מאפשר כבולים ע"י הגורל, ההיסטוריה וההיסטריה [לא שלהם, כמובן] רק שיאהבו אותם. בעלי חיים, כלומר, יש להם בעלות על חיים, על חייהם- זה על פי שמם. ובני האנוש מתערבים שם חזק, בוטה ולוקחים בעלות כי לשים ציפור בכלוב, למשל, זה ללא ספק לקחת בעלות על החיים שלה אז מי בעל החיים?   6/11/14        09:45       אמא אמרה לי שאני לא ילדה מפגרת, וש'די, תפסיקי כבר עם הקולות האלו כי אף אחד לא יכול לשאת את זה עכשיו' אני לא ילדה מפגרת- האמנם?       חלמתי שאני בוחשת אקריליק צהוב עם קרוטונים בקערה גדולה.       דברים שלמדתי בעבודה השבוע- אני מתפקדת שם יותר טוב כשאני חולה, כי כשאני חולה אני ...