רנדומלי
הילדים
זה מאוד אירוני שהעבודה שלי זה להוריד לכאן נשמות
אירוני בהתחשב ברגליים הבתוליות שלי, שנמנעות באדיקות מלדרוך על האדמה הזו
או שאולי בגלל זה זה עובד
כי אני כמו גשר בשבילם
חצי פה חצי שם
1/11/14 20:55
בעלי- החיים
איך הם מחכים בחמלה, בענווה, לפעמים שנים, בשקט מוחלט בלי יכולת לדבר או לנוע כפי שגופם בבסיסו מאפשר
כבולים ע"י הגורל, ההיסטוריה וההיסטריה [לא שלהם, כמובן]
רק שיאהבו אותם.
בעלי חיים, כלומר, יש להם בעלות על חיים, על חייהם- זה על פי שמם.
ובני האנוש מתערבים שם חזק, בוטה
ולוקחים בעלות
כי לשים ציפור בכלוב, למשל, זה ללא ספק לקחת בעלות על החיים שלה
אז מי בעל החיים?
6/11/14 09:45
אמא אמרה לי שאני לא ילדה מפגרת, וש'די, תפסיקי כבר עם הקולות האלו כי אף אחד לא יכול לשאת את זה עכשיו'
אני לא ילדה מפגרת- האמנם?
חלמתי שאני בוחשת אקריליק צהוב עם קרוטונים בקערה גדולה.
דברים שלמדתי בעבודה השבוע-
אני מתפקדת שם יותר טוב כשאני חולה, כי כשאני חולה אני מורידה פרופיל. הקול שלי שקט יותר והגוף שלי נע יותר לאט. הכולר* שבי מלא נזלת.
ילדים צריכים גננת פלאגמטית, במידה, כמובן, אבל זה באופן כללי. בטוח הם לא צריכים גננת עם לסת נעולה ובעיות ביטחון עצמי.
אני שוכחת כמה היא רכה. כמה היא גורה. אני שוכחת את זה כשהיא משתמשת במילים כמו 'חרא' ו'זונה' ומכה אותי.
תפילת הבוקר:
אני רוצה לאהוב בכל ליבי, לאהוב כמו מיקי ופונצ'ה
ללא תנאים, ללא כיווץ בין הגבות
אני רוצה להיות מרוכזת יותר, בטוחה בעצמי יותר
*כאן אפשר לקרוא על הכולר ועל ארבעת הטמפרמנטים ע"פ שטיינר.
כתבתי עוד משהו אבל זה נמחק ואין לי כח. נגמר השבוע וזה דבר משמח מאוד
עכשיו לנוח
תגובות
הוסף רשומת תגובה