שלוש שש שש אפס חמש

לא רוצה לשמוע כמה יאוש יש לך ולא רוצה ניעורים ולא רוצה הרמות קול מזויינות אתם לא מבינים שזה לא עובד? גם כן, כל המזויינים שצועקים עלי כשאני מדברת על העצב שלי. נראה לכם שזה מה שיציל אותי? אתם רק מקרבים את המוות המיוחל, אידיוטים. אז אם כלכך אכפת לכם, תפסיקו לנער, כי זה עוד יותר כואב לי. למה אני כותבת את ההקדמה הזאת? כדי לא לשמוע זיוני שכל בתגובות אז אם מישהו יזיין לי את השכל שידע שאני אשנא אותו על זה, למרות שיש לו כוונות טובות מזויינות לא צריך את הכוונות הטובות שלכם אם הן מתבטאות ככה. דפוקים.     נגמר לי הכוח. היום משכתי את ההתעוררות שלי כל כך הרבה שעות. בכלל לא הייתי עייפה אבל רציתי לשרוף כמה שיותר מהיום. כשאני חושבת שמחר מחכה לי עוד יום, אני לא יודעת איך לאכול את זה בכלל. זה זז לאט ולא עובר ולחשוב שמחכה לי עוד אחד כזה ועוד אחד כזה ואל תגידו לי "את יכולה לשנות ואז הם לא יהיו כאלה" אני אחרבן לכם על הפנים חיים בסרט   אני רוצה לשסע את עצמי לקרוע את עצמי לחתיכות קטנות הדבר היחיד שמשאיר אותי פה כרגע זה פונצ'ה, כי, למשל, אורי יתמודד עם זה בטח.. אורי חזק. אני שונאת ששואלים אותי כמ...

"זה קצת מוזר ככה גם לא נפגשתי עם הרבה חברות בחופש,דווקא חבל, אני לא מרגישה שניצלתי אותו כמה שצריך,אבל לא בוכים על חלב שנשפך,אה?! אז כן עשיתי משהו בחופש, למרות שכבר לא כל כך מעדכנים אותי בהכל אבל גם לא ביקשתי ש.. אז לכו תדעו, האמת שזה די ניטרלי שכזה, כבר לא ממש אכפת,זה החיים שלהם, ולפעמיים הם דווקא בסדר,לפעמיים לא, כנראה שצריך משהו קצת שונה, תמיד זה עובד, ואז כולם פתאום במין ביחד כזה, אולי פשוט צריך את השיגרה בחזרה... אני יודעת שתחילת השנה תהיה לא קלה, אז כדי שאני אקח צעד אחורה וצעד קדימה לכיוון אחר אולי באמת זה מה שיעזור האמת,כבר פחות אכפת לי מזה, למרות שאין לדעת,כתבתי את זה כבר פעמיים, אז אולי כן אכפת לי?! לא יודעת אבל אני יודעת שכדי לא להתייחס אל זה יותר מדי ואוף,וממה אני פוחדת?! להישאר בחוץ?! אז שאני אשאר, בטוח גם שם נחמד, אולי אפילו יותר מבפנים כל מקרה,שנה חדשה,ציפיות חדשות, מעצמי, אז זה גם קצת שינוי, אולי זה באמת מה שיהפוך אותנו לקצת יותר ביחד."     אותיות קטנות כי זה כל כך מכאיב, שאני לא יכולה לראות את זה בגדול יותר. אני לא שוכחת אותך, הא? שלא תחשבי. מחר אני אדבר עם אמא...

  Understand the things I say, don't turn away from me, Cause I've spent half my life out there, you wouldn't disagree. Do you see me? Do you see? Do you like me? Do you like me standing there? Do you notice? Do you know? Do you see me? Do you see me? Does anyone care? Unhappiness where's when I was young, And we didn't give a damn, Cause we were raised, To see life as fun and take it if we can. My mother, my mother, She hold me, she hold me, when I was out there. My father, my father, He liked me, oh, he liked me. Does anyone care? Understand what I've become, it wasn't my design. And people everywhere think, something better than I am. But I miss you, I miss, 'cause I liked it, 'Cause I liked it, when I was out there. Do you know this? Do you know you did not find me. You did not find. Does anyone care? Unhappiness where's when I was young, And we didn't give a damn, 'Cause we were raised, To see life as fun and take it if we can. My mo...

אין מה לעשות. אני צריכה להבין שאני הלא מגניבה שבחברה. אני לא אוהבת בירות, נדיר שאני באמת נהנת מסיגריה. ג'וינט תמיד לא במקום וזה הדבר היחיד שאיכשהו משחרר אותי. אני הילדה החולה. הישנה. ברור שאף אחד לא יחשוב להתקשר אלי, וזה לא ציניות. אני פשוט לא מהנה. כל מה שאני אוהבת לדבר עליו זה מראה חיצוני. כשאני מדברת על לימודים או רישיון כולם צועקים עלי למה העזתי בכלל להזכיר את זה, ובכלל, יש לי ספטום, וכל המגניבים שונאים ספטום. מה אני בכלל, איזה אמנית וונאבי? איזה חולמנית מזויינת? יאללה. עלק מחמיצה פנים כל פעם שאני מגלה שמישהו עשה חיים. תשמחי בשמחתו יא זונה, ואיך את מעזה בכלל להעלות על דעתך הזמנה לכל מני מקומות? את בטח ישנה במילא. מחר בבוקר תתעוררי ואוהבך יתקשר לספר לך עד איזה שעה הוא הסתובב, ועם מי, וכמה היה מגניב. אל תקווי להשתלב ואל תנסי לעבוד על זה כי זה במילא לא ילך. תמיד תהיי האאוט, המוזרה, זאת שמזיינת ת'שכל על דברים שלא מעניינים אף אחד בשיט. לכי תסתובבי עם זונות בנות 14, אולי תמצאי לעצמך פאקין מקום. אני לא יודעת אם לכעוס על זה שלא התקשרת. גם אני הגעתי מאוחר, וחוצמיזה דיברנו על זה שאנח...

  בומבמלה היר איי קום! יאללה יהיה מגניב נעשה חיים נבשל כל היום ונעיר אנשים שנרדמו בצ'אי ונפוצץ ת'סמויים המניאקים   נעשה שמח קניתי בגדים יפים

  אין לי אוויר וכואבת לי הבטן. מפחדת להתחיל לצייר מפחדת לדבר או לבוא אליך. אני לא רוצה לבאס כל פעם מחדש. אני במצב רע. חשפתי בפני הפסיכולוגית שלי צד שלא רציתי לחשוף. ברח לי. "אני אקח את הציורים שלי ואמשיך הלאה". וככה אני עוברת מחדר לחדר, לא מוצאת את המקום שלי. מפסיכולוג לפסיכולוג לפסיכולוג, לא מצליחה לדבר. יושבת ומציירת. ערמות של ציורים וכל פעם זה נגמר ואני לוקחת את הציורים שלי וממשיכה הלאה במסע הלא יעיל והחסר מטרה שלי. אם אני כבר מדברת זה על בולבולים ופיצות. לעולם אני לא אגיע לעיקר. תשכחו מזה. אני אבודה ומפוחדת. מפחדת לגעת. למה היה כיף עם תומר? כי הוא היה חתיך ומצחיק. שעה נחמדה פעם בשבוע. כי הוא הרשה לי לדבר על שטויות. לשאול שאלות גרביים כמה שבא לי. אני כבר לא זוכרת את הדברים החשובים שדיברנו עליהם, מרוב שהיו הרבה לא חשובים מסביבם. ואני לא אמיצה. אני כל כך לא אמיצה וכל כך מיואשת מעצמי. קשה לי להאמין שאני אמצא מקום שיהיה לי בו טוב. מתפללת לאלוהים תעזור לי תעזור לי. אני רוצה כבר להיות מאושרת. מרוב יאוש כבר כמעט התחלתי לנגן היום. אני כבר כלכך לא מוצאת את עצמי שזה הזוי. לא יכולה ל...