chasing rabbits

אין מה לעשות. אני צריכה להבין שאני הלא מגניבה שבחברה. אני לא אוהבת בירות, נדיר שאני באמת

נהנת מסיגריה. ג'וינט תמיד לא במקום וזה הדבר היחיד שאיכשהו משחרר אותי. אני הילדה החולה.

הישנה. ברור שאף אחד לא יחשוב להתקשר אלי, וזה לא ציניות.

אני פשוט לא מהנה. כל מה שאני אוהבת לדבר עליו זה מראה חיצוני. כשאני מדברת על לימודים או רישיון

כולם צועקים עלי למה העזתי בכלל להזכיר את זה, ובכלל, יש לי ספטום, וכל המגניבים שונאים ספטום.

מה אני בכלל, איזה אמנית וונאבי? איזה חולמנית מזויינת? יאללה. עלק מחמיצה פנים כל פעם שאני מגלה

שמישהו עשה חיים. תשמחי בשמחתו יא זונה, ואיך את מעזה בכלל להעלות על דעתך הזמנה לכל מני מקומות?

את בטח ישנה במילא. מחר בבוקר תתעוררי ואוהבך יתקשר לספר לך עד איזה שעה הוא הסתובב, ועם מי, וכמה היה מגניב.

אל תקווי להשתלב ואל תנסי לעבוד על זה כי זה במילא לא ילך. תמיד תהיי האאוט, המוזרה, זאת שמזיינת ת'שכל

על דברים שלא מעניינים אף אחד בשיט. לכי תסתובבי עם זונות בנות 14, אולי תמצאי לעצמך פאקין מקום.

אני לא יודעת אם לכעוס על זה שלא התקשרת. גם אני הגעתי מאוחר, וחוצמיזה דיברנו על זה שאנחנו מקווים שלא

נתפספס ושתדבר איתי כשאתה מגיע. כן. אני כועסת.

בראסמי שהייתי באה אם הייתם מתקשרים. הרגשתי יותר טוב בלילה.זה כזה מכעיס, לעזאזל. איך זה תמיד קורה לי?

לא רוצה לשמוע "באשמתך" כי זה אשכרה לא!

ראיתי שהוא לא מתקשר, חשבתי שיש לו סיבה נורמלית, והתיישבתי לקרוא פאקין ספר. אני אסיים אותו ורק אחר כך אני

אשאיל לך. ובעצם, עשית את זה מכוונה טובה, אבל הכוונות הטובות האלה דופקות נון-סטופ. ולמה כשרות ישנה אתה

מתקשר אליה ו"לא אכפת לי כמה את חולה ולא אכפת לי שאת ישנה, את באה!!!" הלוואי שמישהו יום אחד יגיד לי את זה.

הלוואי שלמישהו יהיה חשוב שאני אבוא יום אחד. אין מה לעשות, אני פשוט הלא מגניבה ולא מהנה, ובזה מסתכם כל הסיפור.

 

יצאתי מההשפעה ישר לתוך המציאות השורפת, בבום הכי ישיר שיש. חשבתי שההרגשה הזו כבר לא תחזור,

אבל הנה אני יושבת פה, באותה פינה מקוללת, וחושבת על כלים חדים.

 

לא לדאוג. כלום לא יקרה. רק המגניבים מתאבדים בסוף. ואני? אני סתם דיבורים...