שלוש שש שש אפס חמש

           

  האם אי פעם עישנת?  כן האם אי פעם שתית אלכוהול?  כן האם אי פעם לקחת סמים?   כן האם אי פעם עברת על החוק?  כן האם אי פעם נשבר לך הלב?   כן האם אי פעם עשית משהו שלא רצית לעשות ?  כן האם אי פעם הצטערת על משהו שעשית?  לא האם אי פעם בכית בגלל מישהו?  כן האם אי פעם בכית בגלל מישהי?  כן האם אי פעם שברת למישהו את הלב?   לא נראה לי האם אי פעם אמרת אני אוהב\ת אותך והתכוונת?  כמובן האם אי פעם שיקרת?  במצח נחושה   יש\אין חבר : יש [כפרעליו]. גובה:  מטר 65 מידת נעליים :  39 פריסינג:   אוזן ימין 7 לובים, אוזן שמאל לוב אחד וטראגוס, ספטום, פטמה שמאל ופופיק. קעקועים:  אחד על הרגל. ב24 שעות האחרונות בכית?   כן ב24 שעות האחרונות צחקת?  כן ב24 שעות האחרונות חיבקת מישהו?  כן, אמא:) ב24 שעות האחרונות עשית שטויות?  או-הו, כמה שהתפרעתי. ב24 שעות האחרונות רבת עם מישהו?  לא ב24 שעות האחרונות קנית משהו?  כן, קניתי לעצמי מתנה (: שרשרת עם אבן ופיל!   בימים אלו את ...

  רוק-קפה 2007, תמונות:                         אין תמונות שלי כי הייתי ממש מכוערת. קיצר.. אחלה פריקונים שבעולם הא?  

          תמונות לא ערוכות. קצת מפחיד אבל זין של קיפוד על כולם.

  כמה אפשר לחרוש על התמונה הזאת? שוב ושוב ושוב כי אין לי אומץ שוב. והנה אני משתגעת ממש מול העיניים שלכם, ממש מתחת לאף שלהם, כשהוא ממש ממש בתוכי. והנה אני מאבדת את עצמי בתוך קיא מסריח של חביתה וריבה וקוטג' וקממבר וברמן מזויין ועוד כלמני דברים. לא הספקתי לעקוב והנה אני כבר טובעת. הריח הזה רע והוא חונק ויוצאות לי דמעות מהעיניים ופונצ'ה מסתכלת. יש לה עיניים כל כך גדולות ויפות. מקיאה ומקיאה וטובעת וטלפון ואין מצב שאני אענה כי אם אני אקום עכשיו אני אמות. אי אפשר לקום כבר, אני נשארת פה על הרצפה בשירותים לנצח. מאוחר מדי בייבי. הדבר היחיד שמחוץ לקיא עכשיו זה השיער הג'יפתי שלך שכבר גדל המון מאז הקוצים, ואיך טל הייתה אומרת? להוריד את הג'יפה. אבל אין אומץ. אין מצב שאני לוקחת את הסיכון שלא יהיה מה שיסתיר לי את הפנים כשאני ארגיש רצון חזק להעלם. עוד לפני שעזבתי את אנה בידיעה שהיא תחזור. עוד לפני שעזבתי אותה היא כבר דפקה בדלת שוב. עוד לפני שפתחתי את הדלת היא כבר הייתה בפנים. חופרת בין התאים שבמוח, מוצאת לה איזה מקום נוח כזה, שהיא תוכל לשבת בו הרבה הרבה זמן. כולם עכשיו בגן הירדן וצחוקים...

שיער: קוצים שחורים, אבל במקור הוא חלק צבע עור: שזופה אבל לא יותר מדי גבות: בהירות, לא מסודרות דק מדי, שיהיו די טבעיות.. עיניים: יחסית רחוקות מהאף, קצת מלוכסנות, בצבע תכלת בהיר אבל גם חום יבוא בטוב. אף: קטן וסולד [אבל לא חזירי] שפתיים: השפה העליונה יותר בולטת מהתחתונה [שליטה!] שיניים: ניבים! שפיציים ויפים! חיוך ענקי ממש ממש. הכי יפה. צורת פנים: די מחודדות כאלה, עם סנטר קטנצ'יק, ומצח טיפה גדול, אבל רק טיפה. עצמות לחיים בולטות!! שיהיו לה קצת נמשים. גובה: 1.72. משקל: 43. החלק של בית החזה+ בטן+ ידיים: עצמות בריח בולטות [!], חזה מידה 70  B  ככה.. אולי קצת יותר, בטן עם קצת ריבועים, עגיל בפופיק ועגיל בפטמה. עצמות אגן בולטות. ידיים רזות ממש עם שריר קטן וחמוד למעלה, אצבעות דקות, לק אדום! [חהחהחה]. רגליים: ארוכות [!!!11], שיהיה רווח ביניהן מרוב שהן רזות, וכמובן שגם ברגליים הלק האדום.  P :   ועוד כמה שטויות: - לובשת חולצות גדולות ורחבות, ומכנס סקיני שיהיה עליה רחב למרות שהוא המידה הכי קטנה בחנות. - לא מעשנת ולא אוהבת קפה. - שיהיה לה קול צרוד טיפה, אבל למרות הקול שלה היא תשיר מדה...

  אני כל היום רוצה לכתוב פוסט. נראה לי שגם אתמול רציתי. יש לי מלא מה לכתוב אבל אני לא יודעת איך. אני שונאת את המצבים האלה.   אח שלי בא הביתה בלי להודיע. עשה הפתעה. אמא שלי כל כך שמחה שהיא רואה אותו. יש לה אור בעיניים. ["ועגיל באוזניים ועל כל שאלה תשובה". תמיד השורה הזאת ב'רכבת העמק' מזכירה לי אותו]. במשך כל השישי היא זיינה בשכל, דיברה על אושר פנימי וכאלה. הם קראו ביחד סיפורים של רבי נחמן וכל הזמן אמרו משפטים סטייל "צריך להתמודד ולא להתמוטט!". יאללה כוסאמק כמה אפשר להסתובב בבית עם חיוך דבילי ולדקלם משפטים מטופשים? רק חסר שילבשו תחתונים מעל המכנסיים ויציירו על החולצה את האות  S  יענו סופרמן. ממש מחזה אבסורד. תמיד היא רואה אותו וכל כך שמחה שהיא מתחילה לזיין בשכל כל כך הרבה בכלל בלי לשים לב. גם לא נעים לי להעיר לה כי כל כך טוב לה, אבל אם היא הייתה רואה מהצד את איך שהיא, היא הייתה רוצה לרצוח אותה.   אחר כך תמיד אחרי הקידוש והאוכל היא אוהבת לקרוא איתו שיר השירים, אבל די אחותי את לא יודעת עברית כולך רוסייה ופאק היא קוראת את זה בצורה הכי מעוותת בעולם, יותר מהפרצוף ש...

  כבר מליון אלף שנה לא הייתי ערה כזה כל הלילה, אז אם זה כבר קורה למה לא לציין את זה פה? מה... זה הכי סטייל לעדכן באמצע הלילה. קיצור פיי איזה חרא יום רביעי מתכונת בהסטוריה.. אבל אני נבחנת על חצי מהחומר וביום אחר על החצי השני כי אני ילדה מיוחדת D: . סתם לא, פשוט כתבתי למורה שלי מכתב בו אני פונה אליה בתור 'אחותי', מסבירה לה כמה הביצפר מזוין, וכמה שאני פאקינג לא מסוגלת לעשות את המתכונת הזאת. [וכן, השתמשתי במילים האלה]. מאז המורה המנהלת והיועצת מתקשרות אל אמא שלי כל שניה לברר שאני עדיין חיה [כן, גם כתבתי שם שבא לי לתקוע לעצמי כדור בראש]. כבר הספיקו להגיד לאמא שלי לקבוע לי פגישה עם הפסיכיאטר, והמנהלת אפילו התלהבה כי היא הכירה אותו לפי השם וזה. אמרה שהוא אחד הטובים. [ואני עניתי "טיפש."] קיצור סתם..ימים מוזרים כאלה. עוד מעט כולם ירגעו ויהיה חופש גדול ואני אסיים אותו עם קוקו קטן וכחול, כשאני שוקלת מקסימום 41 קילו, כולי שזופה אחושרמוטה כי הייתי באילת והזדיינתי על ימין ועל שמאל [ועל למעלה ולמטה ולצדדים].. ובואנה, יהיה כיף.   היום היה לי הרעלת מים חח איזה מפגר זה.   קיצור לא חשוב...

אמא שלי, תני לי יד שלא אאבד אבא שלי, תפוס אותי די חזק שלא ניפרד לא רוצה לה-ת-א-ב-ד שירה, תני לי חום אחותי היקרה ואביב, תהיה חזק לא חשוב מה קרה לא רוצה לה-ת-א-ב-ד ואלוהים שם מחייך כשאתה סובל שולח מלאכים ואמא אני נופל     היה לך כבר נהדר אבל עכשיו גם זה נגמר הפסיכולוגית נפטרה אתה שוב בצרה, זה בא לשונה של הזונה בפיו של מישהו התרסקה, כבר אין חברה אתה יודע שזה בא ולא אמרו לך מילה דיכאון, עוד סיפור עצוב בגוף ראשון לא יכול כבר שני לילות לישון מה אתה עושה שם בחלון ועכשיו , פה ברחוב אתה שיכור וזה לא טוב ועכשיו החברים משחקים במחבואים, מסתתרים דיכאון

בא לי לכתוב ובא לי לצייר ובא לי לצלם. ההפרעת אכילה מפריעה לי. אני יודעת שיש כאלה שחיות איתה ואוכלות מקסימום 200 קלוריות ליום. אני יודעת שאפשר, אבל וואלה, אני לא מסוגלת. הלוואי שיכולתי לוותר עליה. אני פתאום מרגישה כאילו היא די תוקעת אותי במקום, אבל אני לא יכולה לוותר עליה, כי תמיד, אבל תמיד, אני אהיה שמנה. אז אני סתם משתגעת. לפני שנה שקלתי 48 ואז ירדתי ל43 ואז עליתי ל47. לא עשיתי כלום אבל השיחות האלה במוח לא מפסיקות. שמנה שמנה שמנה ואני אוכלת כרגיל אבל הקולות האלה....שמנה שמנה שמנה. הלוואי שיכולתי לוותר עליה. והלוואי שאני אשקול כבר 38. אני מקרה אבוד.   חודשיים לי ולעוגייה הקטן. מזל טוב ושהקשר ימשיך להיות מדהים כמו שהיה עד עכשיו.   בא לי סקס.(:   לילה טוב.

  איך בא לי לכתוב סתם פוסט כזה. אחד בלי יותר מדי רגשות. לא כבד. גם ככה כבד לי מדי בימים האלה.   התקופה הקרובה הולכת להיות מפוצצת במבחנים, והייתי רוצה לכתוב שאין לי זמן להתעסק בשטויות ובמחשבות מעצבנות אז טוב לי, אבל לא. המוח שלי מוצא זמן גם לזה- מה שיוצר בלאגן מטורף. [ואם יש משהו שממש משגע אותי, זה בלאגן]. חוץ מזה כשאני לומדת למבחנים יש לי התקפי זלילה מטורפים והתקופת מבחנים רק התחילה וכבר עליתי קילו וקצת. זה ממש מתסכל אותי ועדיין לא החלטתי איך אני אתנהג עם האוכל בימים הקרובים. חשבתי לתת לעצמי לאכול כמה שבא לי עד ה24.6 שזה המבחן האחרון, אבל אחרי שעליתי על המשקל היום זה גרם לי לחשוב פעמיים. איכס. לא יודעת מה אני אעשה. אני רק יודעת שהחופש הגדול יהיה הדיאטה הכי מושלמת שיכולה להיות. אני אסתובב בת"א "על ריק"... אשתזף בים... בסוף החופש אני אהיה יפה. גם יגדל לי השיער סוף סוף.   היום פונצ'לה הייתה חולה. }: היא שילשלה והקיאה בחדר שלי, ואמא שלי לא ידעה שהיא לא מרגישה טוב אז היא צעקה עליה, ואז פונצ'יטה ממש נעלבה והתחבאה מתחת לשולחן במשך איזה שעתיים. :< היא לא אכלה ולא שתתה...

  עוד לילה לבן כאן במחלקה. איזה בזבוז זמן. יכולתי לקרוע עכשיו את העיר. הנה אני מנסה לעשות כפיפות בטן, אבל ישר אחרי הראשונה אני נופלת אחורה חזרה למיטה, ויוצא לי שיעול מטופש. אני מתה להשתין ואני גם ככה עצבנית, אז אני תולשת את הזונדה והולכת לשירותים. זה לא כואב לי כבר, זה לא האשפוז הראשון שלי, וזאת ממש לא הפעם הראשונה שאני מוציאה לעצמי את הזונדה.   פאק. האחות קולטת אותי ואני מנסה ללכת מהר יותר, אבל הברכיים שלי דפוקות מרוב הליכות, אז לא הולך לי. היא מגיעה אלי, ובניגוד לכל הפעמים הקודמות שהיא תפסה אותי בורחת מהחדר, הפעם לא חטפתי הרצאה על כמה אני מזיקה לעצמי וכל השיט הזה. הפעם היא סתם הסתכלה עלי במבט מזלזל. ממש כאילו היא מסתכלת עלי מלמעלה. מבט כזה של "את ילדה טיפשה שלא מבינה כלום מהחיים שלה". מה היא חושבת שהיא? כולה אחות שמנה בבית חולים. נכנסתי לשירותים, וכשיצאתי מסתבר שהאחות חיכתה לי בחוץ. "נו, קיבלת?" היא שואלת אותי, ואני תוהה לעצמי מה לעזאזל היא רוצה ממני, ולמה היא חייבת להזכיר לי את הדברים הכי כואבים. "קיבלתי מה? את המכתב מאבא? כן. ואני יודעת שאני לא הולכת לראות ...