בא לי לכתוב ובא לי לצייר ובא לי לצלם.

ההפרעת אכילה מפריעה לי.

אני יודעת שיש כאלה שחיות איתה ואוכלות מקסימום 200 קלוריות ליום.

אני יודעת שאפשר, אבל וואלה, אני לא מסוגלת.

הלוואי שיכולתי לוותר עליה. אני פתאום מרגישה כאילו היא די תוקעת אותי במקום,

אבל אני לא יכולה לוותר עליה, כי תמיד, אבל תמיד, אני אהיה שמנה.

אז אני סתם משתגעת. לפני שנה שקלתי 48 ואז ירדתי ל43 ואז עליתי ל47.

לא עשיתי כלום אבל השיחות האלה במוח לא מפסיקות.

שמנה שמנה שמנה ואני אוכלת כרגיל אבל הקולות האלה....שמנה שמנה שמנה.

הלוואי שיכולתי לוותר עליה.

והלוואי שאני אשקול כבר 38.

אני מקרה אבוד.

 

---

חודשיים לי ולעוגייה הקטן.

מזל טוב ושהקשר ימשיך להיות מדהים כמו שהיה עד עכשיו.

 

בא לי סקס.(:

 

לילה טוב.