שלוש שש שש אפס חמש

עברתי בלוג. רק לבינתיים. אף אחד לא יקבל את הכתובת של השני.   לא לשאול שאלות.   עריכה: רק רציתי להגיד ש..   "אני חומק בשקט מבין גדרות חיי חופשי ומאושר לי אני פורש כנפיי ואני יודע יש לפעמים רוחות שמפריעות לנוע ושמקשות לראות תמיד אמרת אתה בורח נניח שצדקת אז מה אני פרפר שמחפש לו שלוליות של אהבה." (אביב גפן-שלוליות.)

אבא דואג ,  מותק תראי מה קורה לך? דואגים לך פה.   סבא מתחיל לפחד ,  גם כן. אבל לא מהכאפות. סתם כי הוא פחדן. איך לא נדאג לך עיוני?   בלהבלהבבלהבלהבלהה..   סבתא מבשלת לך מרק שלא תהי חולה   דודה תעשה לך פסים בשיער רק אל תבכי   דואגים לך דואגים לך הבלהבלהבלהבלהבלהה   חחחחחחח   אחותך אוהבת אותך, דברי איתה, ספרי לה.. הנהנהנהנהה...     לפחות זה הפך ממעצבן למצחיק, וסבבה, מה שנשאר זה להתעלם, או משהו     אין לכם מה להגיב, באמת, זה פוסט בשביל עצמי ואולי בשביל אותו הבנאדם שכותב ת'תגובות..

 אם פעם זה היה בשביל לדעת מה אני יכולה לכתוב ומה לא, עכשיו זה כבר בשביל לדעת למי לדפוק כאפה.   יאללה כבר, מה הקטע?   כוסאמאמאמאמק. אני לא מאמינה שהצלחתם לעצבן אותי עד כדי כך.       אנחנו דואגים לך אנחנו דואגים לך בלה בלה בלה בלה! הדאגה שלכם שווה לזין ככה.   אוקי?

  לפחות ניסיתי.   בטח העדכונים הבאים יהיו די משעממים, יהיה לי קצת מחסום בכתיבה בגלל.. זה שקורא פה.   אז. לא משנה.   בינתיים ציור.

מה, זה הקטע שלכם עכשיו?! אחד קורא והאחר מעביר הלאה לכל שאר המשפחה?! (שברוך השם.. ענקית.) כוס אמק, הייתי בסרט הזה לפני איזה שנה-שנתיים, עכשיו שוב? מה קרה, מה אתם הומואים, או מה?! מה?!!?!   הו, הנה אבא מאחורה, רואה שאני כותבת פוסט, לא ממש קורא, אבל רואה. הוא ילך לברר מאותו הבחור מה כתבתי אז בינתיים הוא לא דואג.   אחר כך אני שואלת אותו איך הוא יודע.   "שלי סיפרה לי"- הוא אומר. אפילו מצטט אותה שבעצם אין בכלל מה לצטט כי היא לא אמרה שומדבר. "שלי קראה לסיפרה ללובה שסיפרה לאמא שסיפרה לי. שלי אמרה שאת כועסת עלי. שאת רוצה למות."   על מה אתה מדבר? הרי שלי לא אמרה!!! שלי לא אמרה!!!   אחר כך אני אומרת לו "אבא, אני הולכת לדבר על זה עם שלי עכשיו, אז אם שיקרת תודה לפני שאלך לדבר איתה." ולוקח לו איזה שעה-שעה וחצי, אבל בסוף הוא מודה.   ולא מספר מי זה היה באמת. רק שזה הגיע אליו מאמא, אבל מישהו סיפר את זה לאמא קודם, כי אמא לא יודעת אפילו מאיפה מדליקים את המחשב.   אז יאללה. מי זה? יפעת? בני? מירה? נוגה? שמעון? אורי?   הכי מעצבן אם זה לא אחד מאלה. הכי מעצבן אם זה כן אח...

אני שונאת אותך על זה שאתה בהמה חולת נפש וצורח כמו חתיכת הומו תזדיין כבר! כן יופי תצעק תזרוק כיסאות תצרח תעיף תבעט תוציא את הסערה שבתוכך. רק אל תשכח, בחיים אל תשכח, שאתה עושה לי כואב. שאתה רק עושה את זה קשה יותר. ואנחנו מנסים להתמודד ביחד ולשנינו קשה אותו הדבר אבל אתה צורח כמו גיי ואני לא. וזה לא שאני שומרת בבטן, פשוט, אם אני אוציא עליך יכאב לך, ואתה תבכה.   מה? מה אמרת? איך אני יודעת שאתה תבכה? תסתכל מה אתה עושה לי. תכלס, זה בדיוק אותו הדבר.   אתה כל כך דפוק. אתה דפוק בראש. חולה. אני לא יכולה להסתכל עליך אני לא יכולה לנשום לידך.   חס וחלילה לא להידבק בטירוף.   אתה מטורף. יש לך טירוף בעיניים. איך שאתה שונא שקיות. מה אתה שונא שקיות? אתה פסיכי הרבה יותר ממני.   ואתה מפחיד ממש. אני לא מפחידה אבל אתה יודע איך הייתי רוצה לרגע להפחיד אותך כמו שאתה מפחיד אותי? אתה מפחיד אותי ממש.   הלוואי שרק לרגע תוכל להסתכל על עצמך מהצד. איך שאתה מתנהג, זה עצוב כזה. טמבל. רואים עליך שאתה סובל.   למה אתה לא מבין שאתה כל כך דפוק בראש? למה אתה לא מבין שאתה כמוני?   תסתום כ...

        ההקטנה הרסה.. בגדול רואים את העיניים שלו ואת כל החלקים הג'ליים של הגוף שלו ^^                 (פשוטה שמנה ובלי איפור.)

הרגשה כלכך ענקית עצומה נפלאה טובה טובה טובה שגורמת לי לרצות לכתוב פוסט ארוך ארוך, אני לא מצליחה להבין איך  זה הגיוני שהרגשה כל כך מדהימה תתואר רק בכמה משפטים, אבל מצד שני יש הרגשות שאי אפשר להפוך למילים, כי המילים בחיים לא יהיו כמו להרגיש את אותה הרגשה.. לקום בבוקר ולצעוק תודההההה תנסו להרגיש את זה תנסו להבין כמה זה טוב.. אני מרגישה את הלב שלי רוקד אני באמת מרגישה אותו בלי שום מטאפורות ושטויות אני מרגישה כאילו יש בתוכי מסיבה והיא כל כך צבעונית וכל כך כל כך טוב לי... קצת נעלמתי בימים האחרונים לכמה אנשים, אבל אני עומדת מול עצמי ורואה את עצמי ושומעת ומחבקת וזה כל כך חשוב לתת לעצמך את הזמן הזה.. לא לשכוח את עצמך.. לא לתת למסביב לגרום לך להזניח את הלב..   מה גורם לאנשים לחשוב שיש מחויבויות יותר גדולות שצריכות לבוא לפני דברים שעושים לך חיוך?.. מה גורם לאמהות להגיד "קודם תלמד למבחן חמש מליון שעות ואחר כך תצא לטייל".. אחר כך הבנאדם מסיים ללמוד למבחן והנפש שלו תשושה והגוף שלו כושל והטיול כבר לא יהיה אותו טיול ובבוקר הבנאדם מנסה לקום לביצפר והוא לא מצליח   אסור לדחות את הבקשות...

  יש לי המון מה לכתוב, אבל מצד שני אין לי כוח להתחיל... אני אעשה עריכה יותר מאוחר, כמו תמיד P:   בתדודלההה לימדה אותי לעשות פרצוף כמו שלה חח :] (אגב. קוראים לה שלי. הכותרת לא מתייחסת לפרצוף שלי, אלא לפרצוף-שלי: פרצוף כמו של שלי.) חחח :]     חי חה חוי!  

  פוסט מבולגן     גרישה בא מלוס אנג'לס כי יש לסבתא יומולדת. דובי לא חזר, צבא מזדיין, קצת חרמנית, יותר מתגעגעת, רוצה לחבק אותו, לשמוע את הקול שלו. קצת כואב לי הראש ואני ממש רעבה. צריך לצאת, בעיקרון, אבל אמא רצה בבית בחזיה ותחתונים, מחפשת את הדבר הזה שעושה סוכר ענבים. איפה האיפור שלי? אני מריחה כמו בשר, מה נסגר נו, הרגע התקלחתי.   חלמתי חלום. אז. בקצרה.   זה היה בספרייה של הביצפר שאני לומדת בו היום, אבל האנשים היו מהביצפר הקודם. הגעתי באיחור, הייתה איזו פעילות שם, שצריך להתחלק לקבוצות. קים ישבה ליד השולחן. קיוויתי להיות איתה בקבוצה. הסתכלתי ברשימות, אני איתם בקבוצה שנקראת קבוצת החתיכים. קצת שמחה קצת עצובה, שמחה כי אני עם קים, עצובה כי הקשר שלי עם שאר הקבוצה לא מי יודע מה.   לקבוצה השניה קוראים היפופוטם חמוד. קבוצה מעפנה, לא רציתי להיות שם גם ככה. כל קבוצה צריכה לבחור ארץ ולעלות על קרוסלה.   החתיכים (אנחנו) בחרנו סין. יענו, הם. אני הגעתי באיחור הרי. הם נתנו מכה ל'הגה' והקרוסלה הסתובבה במהירות עצומה. בטח בקבוצה השניה זה היה הרבה יותר עדין ופחות מפחיד....

דע, שבכל צרה שבעולם יש בתוכה הרחבה, כמו אור בתוך החושך, ככתוב: "בצר הרחבת לי". וצריך האדם להתבונן היטב ולחפש אחר ההרחבה שבצרה, ומתוך כך יהיה לו קל יותר להמשיך ולחזק את עצמו ולהגיע לשמחה. (רבי נחמן מברסלב). זה גרף שמחה. מסוף 2004 עד עכשיו.. מקווה שלא יהיו נפילות, בינתיים תמונת סטלה ^.^ אני לא באמת שמנה עם ציצי גדול ושומני. זה רק נראה ככה. XD

נזכרתי ביום ההוא שחזרנו מהתוכנית. בנסיעה. אמיר נוהג, לידו לידו יושב עדי, ומאחורה אחי איתי ואני. שירים ישנים שמעלים חיוך מתנגנים ברדיו. כששומעים אותם ברדיו הם נשמעים הרבה יותר טוב מבדיסק, זה בא לך בהפתעה, כל פעם שיר אחר, כל שיר נוגע בחלק אחר בלב.   ואנחנו שרים. כולנו מכירים את השיר. כל אחד שר את החלק שהוא הכי אוהב... כביש מהיר כזה, ואני לא דואגת ולא מפחדת.   עצרנו במקום אחד כזה, שבודקים אם אנחנו אנשים רעים או לא. בודקים כזה את האוטו. אמיר חייך והסתכל לבחורה בעיניים. "למה אתה מחייך?" -"אני יודע איפה נמצא האושר שלך." "איפה?" -"בתוך הלב שלך." "זה לא טוב לקחת סמים..." אמרה וצחקה צחוק כזה, כאילו היא יותר חכמה ממנו. האנשים האלה, שחושבים שרק סמים גורמים לבן אדם לדבר מהלב ולהיות שמח. שחושבים שאין כזה דבר 'לגמרי מאושר' בעולם הזה. שכבר לא מאמינים שיש כזה דבר אושר, ושהוא בתוכינו, שהוא קיים איפשהו בפנים. שזה נשמע להם כמו מילים כאלה של אנשים שחיים בבועה... שעוד לא יודעים מה זה החיים האמיתיים.   האנשים האלה, שמסבכים את העניין הזה שנקרא אושר כל...

    סך הכל הוא בחור נחמד.     ובכל זאת, אף אחד בחיים לא יהיה כמו פופאי.

מיקי: אני חייב להגיע לשם. את לא מבינה? אני: זה מסוכן, תפסיק! אתה הורס לעצמך! כל כך קשה לך להיות קצת למטה? כל הזמן אתה חייב לטפס?! מיקי: אני לא יכול פה. זה מטריף אותי. אני צריך להיות גבוה. אני מרגיש פה כמו אפס! כשאת רוצה לעוף ולא נותנים לך את מתחילה להתבכיין. תנסי להבין אותי. את בעצמך כל הזמן אומרת 'אם רק יכולתי לעוף...' אני רוצה לעוף! אני רוצה לעוף! אל תעצרי אותי! אני: מיקי, אתה צריך להבין. לא רק אתה. שנינו. חופש זה דבר בעייתי בעולם הזה. גם אם יש לך את הכנפיים הכי גדולות והכי לבנות והכי מבריקות, יכולים להיות מכשולים אחרים. צריך למצוא איזון... קצת לעוף אבל עדיין להישאר פה. לא להתנתק לגמרי.   אני אתן לך לצאת. אבל בבקשה אל תעבור את הגבול...     אני מרגישה כמו אמא רעה.   ועכשיו הוא למעלה, והוא כל כך רגוע וכיף לו. כואב לי להוריד אותו משם. אני פשוט לא רוצה שיתרגל... וכל הזמן נפלט לי פופאי במקום מיקי. חוי. הוא בכלל לא דומה לו.

  אווייממממממממממ אוויממבבווופפפ ינ דה ג'אנגלללללללללללללללללללללללללללללללללללל כגדלךעףחיט/םקףןרחטים   :] לא הלכתי לביצפר.  (שוב.)   תמונת החופש המפורסמת שלי ושל אביעד. שוב? כן, שוב. אני פשוט אוהבת את התמונה הזאת מאוד :]   ועוד תמונת חופש מהחניחצת, בבית שלי חח אני עם הגופיה האדומה והמכנס עם בוב מרלי חחח

Hanry the horse  ‎ (05:33 PM) ‎  : ג'ני הפצצה גברת שלולית‏  ‎ (05:33 PM) ‎  : מתקלחת! ‎ Hanry the horse  ‎ (05:33 PM) ‎  : פייי את מדברת איתי כשאת ערומה? ‏גברת שלולית‏  ‎ (05:59 PM) ‎  : לא, אני לא ‏גברת שלולית‏  ‎ (06:00 PM) ‎  : חח, מה?! וואי כמה זמן התקלחתי! ‏גברת שלולית‏  ‎ (06:00 PM) ‎  : איזה חצי שעה!   ‎ Hanry the horse  ‎ (06:00 PM) ‎  : חחחח לרגע חשבתי שאבא שלך כתב לי וכולי הייתי בפאדיחות ‏גברת שלולית‏  ‎ (06:00 PM) ‎  : חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ‎ Hanry the horse  ‎ (06:01 PM) ‎  : בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע אני מנוזל ‏גברת שלולית‏  ‎ (06:01 PM) ‎  : גמניייייייייייייייי. ‎ Hanry the horse  ‎ (06:02 PM) ‎  : בלאטטטטטטטטטטטטט נחויייייייייייייי תקנחי לי את האף!!!!!!!!!!!!! ‏גברת שלולית‏  ‎ (06:02 PM) ‎  : תקנחי לבד מה אני המשרת שלך? ‏גברת שלולית‏  ‎ (06:03 PM) ‎  : חח משרת חח ואי רק היום קלטתי שזה מהמילה שירות חח כמו שירות לקוחות   ‏גב...