שלוש שש שש אפס חמש

פוסט מבולגן

גרישה בא מלוס אנג'לס כי יש לסבתא יומולדת.

דובי לא חזר, צבא מזדיין, קצת חרמנית, יותר מתגעגעת, רוצה לחבק אותו, לשמוע את הקול שלו.

קצת כואב לי הראש ואני ממש רעבה.

צריך לצאת, בעיקרון, אבל אמא רצה בבית בחזיה ותחתונים, מחפשת את הדבר הזה שעושה סוכר ענבים.

איפה האיפור שלי?

אני מריחה כמו בשר, מה נסגר נו, הרגע התקלחתי.

חלמתי חלום.

אז.

בקצרה.

זה היה בספרייה של הביצפר שאני לומדת בו היום, אבל האנשים היו מהביצפר הקודם.

הגעתי באיחור, הייתה איזו פעילות שם, שצריך להתחלק לקבוצות.

קים ישבה ליד השולחן.

קיוויתי להיות איתה בקבוצה.

הסתכלתי ברשימות, אני איתם בקבוצה שנקראת קבוצת החתיכים.

קצת שמחה קצת עצובה, שמחה כי אני עם קים, עצובה כי הקשר שלי עם שאר הקבוצה לא מי יודע מה.

לקבוצה השניה קוראים היפופוטם חמוד.

קבוצה מעפנה, לא רציתי להיות שם גם ככה.

כל קבוצה צריכה לבחור ארץ ולעלות על קרוסלה.

החתיכים (אנחנו) בחרנו סין. יענו, הם. אני הגעתי באיחור הרי.

הם נתנו מכה ל'הגה' והקרוסלה הסתובבה במהירות עצומה.

בטח בקבוצה השניה זה היה הרבה יותר עדין ופחות מפחיד.

כולם התלהבו מסין ורק אני ראיתי עננים עננים עננים והכל הסתובב כלכך מהר ולא הייתי מוכנה לזה בכלל.

אחר כך ראיתי את אלוהים.

בהתחלה לא הייתי בטוחה שאני רואה את זה וזה אמיתי, אבל אז הוא נהיה ממש ברור

והוא צרח ובכה ואז יצאו לו העיניים והכל נרגע והקרוסלה עצרה.

המורה שאלה מה ראינו.

כולם אמרו סין, אני אמרתי עננים ואלוהים.

המורה הייתה מאוד מופתעת והייתה הרגשה כאילו רק אנשים מאוד מסויימים רואים עננים..

והיא הייתה בשוק שראיתי עננים ולא ראיתי סין כמו רוב הילדים.

שיהיה לכולכם לילה טוב עם חלומות פחות משגעי שכל מהחלומות שלי :]