"אני יודע איפה נמצא האושר שלך."
בנסיעה.
אמיר נוהג, לידו לידו יושב עדי, ומאחורה אחי איתי ואני.
שירים ישנים שמעלים חיוך מתנגנים ברדיו.
כששומעים אותם ברדיו הם נשמעים הרבה יותר טוב מבדיסק,
זה בא לך בהפתעה, כל פעם שיר אחר, כל שיר נוגע בחלק אחר בלב.
ואנחנו שרים.
כולנו מכירים את השיר.
כל אחד שר את החלק שהוא הכי אוהב...
כביש מהיר כזה,
ואני לא דואגת ולא מפחדת.
עצרנו במקום אחד כזה, שבודקים אם אנחנו אנשים רעים או לא.
בודקים כזה את האוטו.
אמיר חייך והסתכל לבחורה בעיניים.
"למה אתה מחייך?"
-"אני יודע איפה נמצא האושר שלך."
"איפה?"
-"בתוך הלב שלך."
"זה לא טוב לקחת סמים..." אמרה וצחקה צחוק כזה, כאילו היא יותר חכמה ממנו.
האנשים האלה, שחושבים שרק סמים גורמים לבן אדם לדבר מהלב ולהיות שמח.
שחושבים שאין כזה דבר 'לגמרי מאושר' בעולם הזה.
שכבר לא מאמינים שיש כזה דבר אושר, ושהוא בתוכינו, שהוא קיים איפשהו בפנים.
שזה נשמע להם כמו מילים כאלה של אנשים שחיים בבועה...
שעוד לא יודעים מה זה החיים האמיתיים.
האנשים האלה, שמסבכים את העניין הזה שנקרא אושר כל כך כל כך.
אין מה לסבך.
זה פשוט.
וזה שם.
הרגעים שלא ממש מרגישים את זה,
הם בעצם אלה שגורמים לך להבין שזה חסר.
שצריך לחזור ולמצוא את זה.
הם רגעים חשובים בעצם.
אתם טובים, תישארו... איתכם אני מגיעה אל האושר.
אתם הצעד הראשון.
יוצאת למסע פנימה.
לא להתקשר..
תגובות
הוסף רשומת תגובה