שלוש שש שש אפס חמש

  לפני כמה ימים חלמתי שאני מלטפת את פונצ'ה ומנשקת אותה בראש ובחלום אני אומרת שאני לא רוצה להתעורר כי רוצה להשאר איתה.   חלמתי גם על חצי ברדלס חצי קנגורו צולע שמתגלגל מראש הגבעה ישר לעברי כל פעם שאני מנסה לטמון את הגזרים שלי באדמה ואני מפחדת שינשך אותי ואחטוף כלבת. זה היה חלום לופ.   כל בוקר אני מתעוררת ואוכלת את מנת הנחמה שלי. נחמה על זה שהתעוררתי לעוד יום. לא הבנתי מה זה היציאה הפסימית הזאת עכשיו אבל ככה זה. קשה לי להתעורר. אולי זה רק הקושי במעברים בין העולמות. לא יודע אבל אני צריך משהו מתוק שמה כדי לא להתבאס על החיים שלי.   היום הרדמתי חיה בפעם הראשונה בחיי. לקחתי את האחריות על החיים שלה, והרגתי אותה. זה היה דובי החתול. יצא לי להרוג יתושים וקרציות ונמלים אבל אף פעם לא חתול. אף פעם לא חבר.   מחר אני אסע לבקר את שמשון הגיבור, אולי כסמל לשאלות שעולות לי בימים אלו בנוגע לשיערי. ביום ראשון טסה. בית המרפא בסימן שעון החול.   קר לי ואני יודע שזה קור פנימי. קור של עצב. היום התחלתי את היום בלאכול מתוק וגם סיימתי אותו כך. זה חריג מאוד אבל בסדר, קורה.   עכשיו לי...

  חס וחלילה שאצחק, אני אף פעם לא צוחק, רק התבדחתי כי לא ידעתי מה להגיד, כי התבלבלתי, הובכתי, לא הבנתי אם את רצינית או לא כשאמרת שאת רוצה לקנות את פרי ידיי ועכשיו ככל הנראה את עונה לי בהתבדחות, כי ככה זה אנשים, נדמה לי, ואני מצטער שהכנסתי את עצמי לבור ההתבדחויות, שהרי קשה לי להבין אותן, במיוחד בכתב כשאין צלילים והבעות פנים, ומתחשק לי להתנצל ולהסביר את עצמי אבל אז אני חושב שאם זאת אכן התבדחות אז יחשבו שאני כל כך רציני, ואוטיסט וחסר חוש הומור. ואז לא יאהבו אותי ואם לא יאהבו אותי זה אומר שאני לא אוהב אותי או שההפך או שגם וגם וזה לא סותר או שזה תלוי מקרה בעצם. רגע, אז היית רצינית, בהתחלה, כשרצית לקנות את פרי ידי? או שזו הייתה רק מחמאה? אני מתבייש לשאול כי גם ככה יש לי הסטוריה של בושות מולך למרות שאת תמיד היית נחמדה ונתת הרגשה טובה, גם כשהתעלפתי לך באמצע הסלון ומרחת לי את בית החזה בכורכום כי חשתי נימול בצד שמאל של הגוף וחשבת שאני מתפגר. אני עייף כבר מזה.         אישה יושבת בתחנת האוטובוס והרגל שלה נעה באיזה ריתמוס איטי. תוהה אם זה הריתמוס הפנימי שלה שמתבטא בפיזי, אם ז...

שאני מפרסמת בעיקר כי בא לי שידחפו את הפוסטים האחרונים שלי למטה מקווה בחודשים הקרובים לפרסם פוסט יצירות יותר טוב ופחות רנדומלי     קופסת שיניים בשביל אחיינית שלי, בשביל שתשים שם את השיניים שהתחילו ליפול לה ותחביא מתחת לכרית לכבוד הפיה       מקדש-פות שהכנתי לחברה עם נר של שבת וקטורת ונוצת תרנגולת וקוץ של דורבן ו10 אגורות ו5 סנט ופנינים ושלל אוצרות אחרים     פיסה קטנה מתוך האיור הראשון בספר הראשון שאיירתי    

אין לי כוח יותר לאלימות של אבא אין לי כוח להתעורר בבוקר וישר לשמוע "אמא שלך ככה ואמא שלך ככה וכל מה שהיא נוגעת בו נהרס" ואין לי כוח לזה שהוא עושה דברים באלימות, אפילו נגיד שאיזה מכשיר לא עובד אז הוא ידפוק אותו חזק ויעשה תנועות מפחידות וחזקות עם הגוף שלו וכמובן שאמא אשמה זה בלתי נסבל ככה וזה גם לא נכון. אם כבר מישהו אשם, זה הוא. כי זה עניין תודעתי כמו שהמים לא יורדים בשירותים כשאיני ממורכזת וקרובה לעצמי והמפתח לא נכנס לדלת והאוטובוס לא מגיע אז צעקתי עליו וקמתי והלכתי, ואני שונאת שהוא קורא לנו תרנגולות ועוד מסיים בקריאת תרנגול אמיתית של ממש אחרי שהוא דופק מונולוג והקצב שלו רק מתגבר, מונולוג על כמה הוא שונא אותנו ואז הקצב מתגבר ומתגבר ומסתיים באשכרה קריאה של "קוקוריקו" אז מי התרנגול בקטע הזה הוא מזכיר לי את אבא של שולץ. זה בלתי נסבל עבורי להמשיך לשמוע שאמא שלי כזאת גרועה אני לא רוצה לשמוע את זה יותר. שיגיד את זה בלב לעצמו אם הוא כל כך רוצה. וגם זה עדיף שלא, כי אני מרגישה גם דברים שנאמרים בלב. איך הוא לא מתבייש לדבר עליה ככ מכוער מולי אבא התייחס לאמא מגעיל כל כך הרבה שנ...

  אני עצובה כי הרגישות החושית שלי רק מתדרדרת וככל שעובר הזמן אני לא מסוגלת ללבוש שום דבר שהוא לא פיג'מות. שלא נדבר על נעליים עדינות ויפות, גרביים דקות או נמוכות. הכל חייב להיות ארוז ולכסות אותי היטב. חוצצים בין כל האיברים. לסגור את כל החורים. והשיער, גם הוא מסוגר, והלב נע, פעם כך ופעם כך אבל אני עצובה כי הרגישות הזו גורמת לי להסתובב מכוערת בעולם ולהרגיש כבדה ולהראות כמו שרק. כשאני שמה נעל עדינה ונשית זה כל כך לא הולם את תחושתי הפנימית הכבדה, תחושה של בול עץ ענק, של מגנט שנמשך אל לוע כדור הארץ, של זן פילים נכחד. והייתי רוצה שזה יהלום, דווקא. הייתי רוצה לנעול נעל חגיגית ועדינה כזו ושזה לא יראה לי כל כך זר ומוזר. זה פשוט נהיה זר כי השנים עוברות והתחושה נהיית כבדה יותר ויותר. אני מרגישה שאני צריכה לנעול רק נעלי עבודה, כי החיים מרגישים לי כרגע כמו עבודה. עבודה שחורה ומלוכלכת. איך יוצאים מהבית? נפגשים עם חברים? מרגישים צעירים וקלילים? איך חוזרים להתלבש בבגדים שארגיש בהם יפה? ומה אני אעשה אם שום דבר לא נוח לי?   אני אדם קשה. יש לי מליון חוקים. בן זוגי מפחד לגור איתי כי הוא פוחד שאני ...

ילדה עור לבן שיער שחור עיניים גדולות מתבוננות ביישנית, עקשנית, חשדנית   טקסים פצעים בראש ובכפות הידיים פחדים שנאה עצמית תופסת את מקומה, בונה קריירה     גיל ההתבגרות בטחון אשלייתי שמאחוריו רסיסים, רסיסי אדם וגם תקווה הורגת את עצמי לאיטי, מחשבת במילימטרים כמה ממני כבר אין   לא מוצאת את מקומי בחברה אמא הולכת לראיון עבודה בשמי לא יכולה לדבר כועסת ולא מאמינה בעצמי או באפשרות לעתיד טוב     תקווה ראשונה אנשים מקבלים אותי על כל פגמי ומאפשרים לי לצמוח אוהבים אותי כשאוהבים זה מרפא     התדרדרות במצב יותר מדי אנשים זרים ורעש סביבי לחץ, ציפיות מהסביבה ומעצמי מות הכלב     תסמינים פחד לדבר ולצאת מהבית כאבים בגוף רעש בראש שיריון חשדנות וחוסר בטחון פי כמה וכמה בילבול וקושי להתנסח בצורה קוהרנטית בקול רם חוסר ריכוז שנובע מהחרדה החברתית עצמה         כבר לא מרביץ לעצמי ומשכך את התחושות הקשות בעזרת סמים. כשאני לא יודע מה אני רוצה או כשאני כן יודע אבל לא מצליח לתקשר את זה, או כשאני כן מצליח לתקשר את זה אבל מקבל תגובה עוינת, אז זה קשה להיות ...

תנשמת- בשבילי זה מנתץ את הזגוגית , המחיצה הזו שמפרידה ביני ובין העולם   36605-   כן, זה מה שעושים הסמים זה מוציא אותנו מהגוף אז אנחנו נהיים אחד עם העולם   תנשמת- שזה המצב המקורי. הטבעי. הנכון ביותר   36605-   אני לא בטוחה שאני חושבת ככה זה שלב כלשהו בחיינו, בגלגל חיינו הגופים שלנו כל הזמן מתחברים ומתנתקים, במיקרו ובמאקרו אנחנו יכולים גם לבחור שלנתק או לחבר אותם במודע אבל זה משחק חמקמק   תנשמת- זו האשליה הגדולה ומקור כל הצער   36605-   צער זו לא מילה גסה בשביל מה התגשמתי על האדמה   תנשמת- כנראה בשביל זה   36605- אם איני בגופי יכולתי שלא לבוא לכאן כלל אם איני חשה נפרדות לפחות חלק מהזמן אני כן חושבת שחיוני לדעת שהנפרדות היא אשליה אבל היא גם לא אשליה כלומר, לא סתם זו חוויית המציאות הרווחת   תנשמת- זה עולם כל כך אמביוולנטי ומלא סתירות   36605- נכון   תנשמת- מעניין למה באנו לכאן, לחוות את כל זה. מה זה נותן   36605- תגיד הרבה פעמים תירס   תנשמת- איי   36605- באנו לכאן כל אחד מסיבותיו אחת הסיבות שאני באתי, זה להגמל ...