כדור קטן

אין לי כוח יותר לאלימות של אבא

אין לי כוח להתעורר בבוקר וישר לשמוע "אמא שלך ככה ואמא שלך ככה וכל מה שהיא נוגעת בו נהרס" ואין לי כוח לזה שהוא עושה דברים באלימות, אפילו נגיד שאיזה מכשיר לא עובד אז הוא ידפוק אותו חזק ויעשה תנועות מפחידות וחזקות עם הגוף שלו

וכמובן שאמא אשמה

זה בלתי נסבל ככה

וזה גם לא נכון.

אם כבר מישהו אשם, זה הוא.

כי זה עניין תודעתי

כמו שהמים לא יורדים בשירותים כשאיני ממורכזת וקרובה לעצמי והמפתח לא נכנס לדלת והאוטובוס לא מגיע

אז צעקתי עליו וקמתי והלכתי, ואני שונאת שהוא קורא לנו תרנגולות ועוד מסיים בקריאת תרנגול אמיתית של ממש אחרי שהוא דופק מונולוג והקצב שלו רק מתגבר, מונולוג על כמה הוא שונא אותנו

ואז הקצב מתגבר ומתגבר ומסתיים באשכרה קריאה של "קוקוריקו"

אז מי התרנגול

בקטע הזה הוא מזכיר לי את אבא של שולץ.

זה בלתי נסבל עבורי

להמשיך לשמוע שאמא שלי כזאת גרועה

אני לא רוצה לשמוע את זה יותר. שיגיד את זה בלב לעצמו אם הוא כל כך רוצה. וגם זה עדיף שלא, כי אני מרגישה גם דברים שנאמרים בלב.

איך הוא לא מתבייש לדבר עליה ככ מכוער מולי

אבא התייחס לאמא מגעיל כל כך הרבה שנים, והיא בחיים לא אמרה עליו מילה רעה מולינו!

והיא, היא פשוט היא, היא לא עושה לו שום דבר בכוונה. יכול מאוד להיות שהוא לא אוהב את האדם שהיא, מותר לו. מותר גם ללכת.

אבל להשאר, ולדבר עליה כל כך מכוער מול הילדים שלו?

ואני אגיד עוד דבר שלגמרי לא ברור מאליו- אם כבר הוא חושב עליה כאלה דברים דוחים ונורא בא לו להשמיע אותם בקול רם, אז שיגיד את זה לה. לא לי.

די. לא יכולה עם זה יותר.

ואם אחד הילדים שלו היה אישיות שהוא ממש לא מתחבר אליה, ועושה המון דברים מעצבנים? גם כלפינו הוא היה מפעיל כל כך הרבה אלימות? אם הוא היה שונא אותי כמו שהוא שונא אותה, הוא היה מדבר עלי כל כך מכוער מול אחיי? שוטף להם את המוח באופן יומיומי לגבי כמה שאני תת אדם?

 

לפעמים מתחשק לי לשים לו וואחד מראה מול הפנים. לפעמים כשהוא מקלל אני חוזרת אחריו כמו תוכי רק כדי שישמע מה הוא אמר הרגע, שזה יצרום לו.

מסתובבת בבית כמו ילד מפגר [אני באמת מרגישה קצת כאילו יש לי פיגור נרכש אחרי כל השנים האלה כאן איתם] וממלמלת "צלב מזויין" בלופים.

לפעמים בא לי לקחת למשל את המילים האלו שכתבתי כאן, ולפרסם בפייסבוק, ולתייג אותו, לא יודעת. שיתבייש במה שהוא עושה. הרי כלפי חוץ כל כך חשוב לו איך אנחנו נראים והוא כל כך נחמד ולבוש כל כך יפה ומכובד. אבל למה זה חייב להיות הצגה? למה מבחוץ זה יפה כל כך ומבפנים זה כל כך רקוב? הוא לא היה רוצה שזה יהיה אמיתי?

זה נורא הדברים שאני כותבת כאן. זה נורא כי אני אוהבת אותו ולא רוצה שיסבול. אבל גם לא יכולה לסבול את ההתנהגות שלו והוא פוגע בי מאוד.