שלוש שש שש אפס חמש

אתמול בשתיים בלילה בערך שמעתי את קלרה מייללת יללות משונות במרפסת. הלכתי לבדוק מה קורה וראיתי שהיא מנסה לצוד פרפר. ברגע שפתחתי את הדלת של המרפסת הפרפר נכנס פנימה אל הבית במהירות כדי להתחמק מציפורני החתולה. הוא עף כמו מטורף לכל הכיוונים ונתקל בדברים. הוא רצה לגעת באור אבל כל פעם שקצת נגע זה שרף לו את הכנפיים. חתיכה מהכנף שלו נשברה וצנחה למטה. הרמתי אותה והרגשתי כמה זה כואב לו. הפרפר השתולל נורא ולא ידעתי מה לעשות. כיביתי את האורות והלכתי לישון.   בבוקר כשהתעוררתי נזכרתי בפרפר וחיפשתי אותו קצת בבית אבל לא מצאתי. התיישבתי לאכול ארוחת בוקר ופתאום שמעתי רעשים משונים. קמתי והלכתי לכיוון הרעש, זה היה הפרפר. הוא היה ליד החלון הכי גבוה בבית, שאי אפשר להגיע אליו. הוא פירפר ללא הרף בהסטריה, הוא כל כך רצה לצאת. הוא כל כך רצה להגיע לשמש שהשתקפה מהחלון הזה. אף פעם לא ראיתי פרפר מזיז את הכנפיים שלו כל כך מהר. הוא נתקע בחלון שוב ושוב אבל לא התייאש. ידעתי שבאיזשהו שלב אם ימשיך כך הוא פשוט יתיש את עצמו וימות. חשבתי לעצמי שאין לו עוד הרבה זמן לחיות והוא חייב להגיע אל השמש כמה שיותר מהר. הזדהיתי איתו ו...

  ניתוקים לפעמים אני חווה קשרים כמאוד מנותקים אחד מהשני ואנשים כמאוד מנותקים ממני לפעמים אני מאוד מנותקת מעצמי גם לפעמים אני רואה אותי במראה ואני לא מקשרת שזאת אני, אלא פשוט איזו דמות, ואז נגיד אני עוברת שוב ליד המראה ואני אומרת לעצמי "הא, זו ההיא ממקודם, אני זוכרת אותה" לפעמים אני ממש שוכחת דברים אני שוכחת קשרים שלי עם אנשים גם אם זה חברים ממש קרובים של שנים אני שוכחת ואז כשאני רואה אותם אני נזכרת בכל מה שהיה ולא מבינה איך יכולתי לשכוח     כשבא לי להרוג את עצמי, עולות פתאום מחשבות של אם כבר אז כבר למשל, יש לי המון רכוש, דברים מאוד יפים כי אני אספנית עם חוש אסתטי משגע אני יכולה למכור את כל הרכוש הזה ועם הכסף להשתולל ולעשות מסע מטורף שבטוח באיזשהו שלב יהרוג אותי אני יכולה פתאום לעשות את כל מה שחלמתי ופחדתי ממנו את כל מה שנשמע מוטרף או חסר היגיון לשחרר את כל מה שפחדתי לשחרר ממנו ואז אני אומרת לעצמי אלוהים כמה המוות משחרר כמה המוות מחייה   היום אני נוסעת לצפון, לבדי החרדה בוערת לי בגוף למרות שבערך טרחתי להפרד מכולם פתאום אני כבר לא רוצה למות לא ככה אולי לחזור אחרת, שלוו...

  עכשיו אני פתאום נזכרת איך הגעתי לפגישה הראשונה עם הפסיכולוג שלי לפני 10 שנים. הגעתי עם מחברת. הכל היה מסודר. חוקים ומצוות. עשה ואל תעשה. זאת אני.  אני גם נזכרת במחברת שכתבתי בסביבות גיל 8, גם שם- מה מותר מה אסור ומתי ואפילו איך אפשר לעקוף את החוק בלי יותר מדי נזק. כמה זה מעייף... כמה זה מעייף מול אחרים... אני מכירה את החוקים שלי, אבל במפגשים עם אחרים זה נורא קשה. נורא קשה להסביר את עצמי כל פעם מחדש, במיוחד את הדברים שנשמעים לרוב האנשים כחסרי היגיון לחלוטין. נורא קשה שגם אחרי שאני מסבירה אנשים לא זוכרים ואז אני צריכה להסביר שוב וזה גורם לי להרגיש רע עם עצמי, שאני מקשה על אנשים, שאני לא "כייפית" ו"זורמת".   אני נזכרת שהלכתי כאן פעם ברחוב, וניגש אלי בחור שאני לא מכירה ולא ראיתי מעולם. הוא נעמד מולי ברחוב והפנה אלי את סוליית הנעל שלו. פשוט עמד על רגל אחת כמו חסידה והפנה אלי את הסוליה שלו וצחק. בהתחלה לא הבנתי מה פשר הסיטואציה אז שאלתי אותו מה הוא עושה. הוא ענה "אמרו לי לנסות לעשות לך את זה. אמרו לי שזה יהיה מצחיק"... באותו הרגע הבנתי שמישהו כנראה חשב שזה יהי...

  1/3/16-   אני מתאימה את הספרים שאני קוראת למצעים   אמא שלי קוראת לי שמש וסנונית וארנבון   כשאני לבד בבית אני צועקת מלא   כשחזרתי מהודו הכל נראה לי לא כמו שהיה, החדר שלי, האנשים... היה לי חשד שהחליפו את הכל בזמן שלא הייתי כאן כאילו האנשים נעלמו והביאו שתולים שיחליפו אותם.. גם החדר שלי נראה לי לא כמו שהשארתי אותו. הכל נראה זר   אז דבר ראשון הורדתי את התמונה מהקיר וצבעתי את כולה בתכלת עם מסגרת צהובה כדי לעשות סדר בבלאגן   ועכשיו אני מרגישה אותו הדבר   הכל זר הכל כמו מגלגול קודם הכל חייב להזרק להתנער         2/3/16-   עוד מעט אני אוולד