פרפר ומעגלים של קסם

אתמול בשתיים בלילה בערך שמעתי את קלרה מייללת יללות משונות במרפסת. הלכתי לבדוק מה קורה וראיתי שהיא מנסה לצוד פרפר. ברגע שפתחתי את הדלת של המרפסת הפרפר נכנס פנימה אל הבית במהירות כדי להתחמק מציפורני החתולה. הוא עף כמו מטורף לכל הכיוונים ונתקל בדברים. הוא רצה לגעת באור אבל כל פעם שקצת נגע זה שרף לו את הכנפיים. חתיכה מהכנף שלו נשברה וצנחה למטה. הרמתי אותה והרגשתי כמה זה כואב לו. הפרפר השתולל נורא ולא ידעתי מה לעשות. כיביתי את האורות והלכתי לישון.

 

בבוקר כשהתעוררתי נזכרתי בפרפר וחיפשתי אותו קצת בבית אבל לא מצאתי. התיישבתי לאכול ארוחת בוקר ופתאום שמעתי רעשים משונים. קמתי והלכתי לכיוון הרעש, זה היה הפרפר. הוא היה ליד החלון הכי גבוה בבית, שאי אפשר להגיע אליו. הוא פירפר ללא הרף בהסטריה, הוא כל כך רצה לצאת. הוא כל כך רצה להגיע לשמש שהשתקפה מהחלון הזה. אף פעם לא ראיתי פרפר מזיז את הכנפיים שלו כל כך מהר. הוא נתקע בחלון שוב ושוב אבל לא התייאש. ידעתי שבאיזשהו שלב אם ימשיך כך הוא פשוט יתיש את עצמו וימות. חשבתי לעצמי שאין לו עוד הרבה זמן לחיות והוא חייב להגיע אל השמש כמה שיותר מהר. הזדהיתי איתו והחלטתי לנסות לעזור לו.

 

הבאתי כלי ומכסה, ונעמדתי שם מתחת לחלון, רחוקה יותר מדי מהפרפר. עמדתי שם וקראתי לו "בוא אלי", דיברתי אליו בקול רך, וידעתי שהוא יודע שאני כאן כדי לעזור. עמדתי ככה כמה דקות מנסה לכוון את הכלי לכיוונו ומתפללת שאיכשהו יגיע לשם, חושבת לעצמי על פתרונות יצירתיים איך להגיע אל החלון הזה בלי לשבור את הראש, ואז חלפה מחשבה במוחי- הלוואי שהפרפר פשוט ייפול למטה. שיהיה לו רגע אחד של "מעידה", מן רגע של חולשה [הרי הוא כבר היה מאוד חלש במילא אחרי כל מה שעבר עליו]. לפעמים רק כשמועדים, כשנגמר הכוח, אפשר להיות פתוח לקבל עזרה...

 

ברגע שחשבתי לעצמי הלוואי שייפול, הוא פתאום נפל. צעקתי מרוב התרגשות, זה עבד! שמתי את הכלי מעליו וחיכיתי שיחזור להתעופף כדי שאוכל להרים את הכלי ולסגור. משם זה כבר היה פחות מסובך כי הרגשתי שאני והפרפר כבר לגמרי על אותו תדר אז פשוט שידרתי לו "תעוף" והוא עף. הרמתי את הכלי וסגרתי אותו. יצאתי החוצה כדי לשחרר את הפרפר. פתחתי את המכסה והסתכלתי עליו כמה רגעים לפני השחרור. הוא לא ברח למרות שהכלי היה פתוח. הוא ישב שם בנחת והיה לנו רגע של הודיה אחד לשני. תודה שהיית שם. תודה שאפשרת.  כיוונתי את הכלי גבוה לכיוון השמש והוא התעופף לשמיים. הרגשתי איך גם אני משתחררת.

 

נכנסתי הביתה ונזכרתי שאתמול בערב חוטב העצים קרא לי פרפרית, ואני חשבתי לעצמי "מוזר, למה דווקא פרפרית? מה לי ולפרפרים?" ונזכרתי שלפני כן חשבתי על חוני המעגל ועל כך שידע להתפלל היטב, בעיקר לגבי גשמים [עבורי תפילות הגשם היו קפיצת מדרגה בהבנה שלי לגבי כח התפילה, הכוונה והאמונה שלי...] אני אוהבת את זה שלמרות שחוני היה צדיק היה לו וייב "עממי" כזה, הוא לא התבייש לדבר עם השם גם על ענייני יומיום כמו איזה שסק או פרפר, וכשלא דייק בבקשותיו אז חזר וביקש שוב, הסביר את עצמו. אנושי כזה. קוסם אנושי...

 

 

אז ככה נסגר לי המעגל הבוקר עם פרפרים ותיקשור מדויק, כל הפרטים התחברו ואני יכולה לצאת ולהתחיל את היום. 

את פיסת הכנף שנפלה לפרפר שמרתי, למקרים שאשכח שיש קסמים בעולם...

 

בוקר אור ושמש